Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 141

( <4! ) «9 שם שכרתי פעמים לרות מחריש׳ משתומם תמת מנעי אלה y ואסתתד מפני השמש אשד מרפא רמפיה י פתאום דאיתי את רעל הונף מדלג שמח רין העפאיס וישודר לך שיד תודה על היותו רחיים חיתו׳ דאיתי אינה כלכלת אותו ומתן שמחה רלרו למען יתענג רחיים, אז צהלו פני ונהדתי; מלאך ממעל חדש רוח עלינה רקדני׳ ואשור לקדרה אלין ה׳! השלכתי עליך יהרי ואומד: האל הנותן לצפור לחפ, לא ירעיר נפש האדם; מוריד חסדו על קטני אדן ׳ לא ימן מוט לנוצר בדמותו; אף בהאדיס חטאיו כשני׳ אם יודה ועוזר ירוחם• אף מעל תודתך התמימה דרשתי ואמצא רה נוחם משיר נפשי, הראיתי לדעת כי גס הדעה אשר הויה תמיד רעושי עול אך לטורתס תהי, למען קדר אותם אל האמת והטור׳ אשד זה כל האדם• דאיתי ני גרהו משפטיך ממשפטי אדם; לא כמוהו רמשטמה ומלבך תוכיחנו, לא׳ גס מוסרך לנו ידרוש שלומנו, רתונחות על עון ניסר להניא לבב חרמה ׳ להיטר דרכנו ־ — רעיון זה הדמיר לני רקדני, והרהיר רנפשי עוז חדש לחרוק כל אח שח עיניס, ולדנר על לנו דנדיס נמומיס לאמדר אל תירא הפני ארי כל אדם, אל מחת משנטאפו׳ אך טור הוא׳ שונה נא אליו וירצו, אהנתו למך עומדת, ואשה לא מנרה לנצח אברהם גאלדבעוג• העת וההצלחה. בשוט על פני האדן והתהלך רה העת וההצלחה יחד נפגשו, ותקשר נפש אשה ראמותה, ותכרתנה ררית, ותלכנה שתיהן יחדיו, ויהי נדרך ותרא ההצלחה כי אחדו פעמי המת, הליכותיה מעדנות ואך לאט לאט נודדת ממקומה, ותאמו לה: אחותי! אמדתי נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, אולסאתעצוד מעצדיגי מאוד, ני צרו מצעדיך׳ ודגלו נרנחושמיס הוגשו׳ ואמי קל מפיס, הליכותי עוף תעופינה׳ אדלג על ההדס, אקפן על הגנעות; על נן לא אוכל עוד לליך " אפרד מעליך׳ ואתתמנהלי לאטי עד נוא מרואי אלי אל מתוז חפצי, שס חמצאיני, ונשר כשנת אחיות יחד ותאמר העת: לני לשלוס י אך הגידי נא לי, איה איפוא המקום אשד אמצאך? ותאמד ההצלחה: עלה אעלה אל מדום הדי האושר והחדוה׳ שם קריה עליזה ושמה יטבתה, פס אשר ני אויתיה• ותשק אשה את אחותה, ותעזוג, הצלחה את עת רעותה ותפן ותלך• ולהצלחה רן׳ ותקרא