Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 140

(Ho) *O יראת אלהים *) אשים שנל ואנינה לדעת מה היא יראת אלהיס? כפי הגינותי נעת אראה איכס הממוני המורים אשר שתו לי מנעורי, ויחפאו על הלנר הזה דנרים לא כך — מודעת היא ני היראה צלולה ממיל נגועל נפש נאחד הלנרים• זכור אני ני יראתי מפני פועלי און׳ יראתי מאנשים אשר הרעו לי; ילאה נזו איננה יראת אלהיס; ני אלהיס מלא אהנה מלא חסד׳ ומי יתחלחל מפני האהנה? מי יגור מפני החסד? לא נן, יראת אלהים רגשה אחרת היא* הדאגה פן אמרה לצון איש אשר אוה3 ואוקיר׳ היא ילאה טהורה; לירואאת המעשה אשל ירע נעיניה' נאהנתו אומנו׳ הנה זו ידאה טהורה אף קדושה זאת היא יראת אהנה* ננה איראן אלהי! נל עול רוחי ני• הן משטרן ננו איננו כממשלת שליטי ארן׳ אשר מכו לרגליהם ענדים מפחדים מחמת חקותס־ כמשפט האב אל נניו אתה מושה לנו. אהנה ואמונה אן הנה העיותות הקושרות את 3ני,אדס נן• סלח אל נושא עון! ני אמרתי לדעת אומן ♦ לא ני היה האשם; -לערוך ערכך לא ידעתי ׳ מחשנותי זרו בלמות דמיונן אז נעודני יער, אס השתערו שמים, ויהי קולות ונרקיס, נתנו עלי נקולס לאמר; ״דאה! קול רעם בגלגל, רעמו פיני אלהים*. ונפשי הנקיה ננהלה מאוד; יגורתי מפניך ואמצא; 'ליליד אנוש דמיתיך , אמרתי כמקרה נן תמותה יקרך׳ יקצר רוחן׳ ונחיקן ינוח כעס * סלח אל טוב! אנכי לא ידעתין; אנני לעריץ משלתיך; לא עצרתי כת לשאת עיני אלין׳ ואתן אותך מסין אלן אשר רהנו שולל יולינהו שא נא אני! לא מלני היא גסנה, ני ימים רנים בעיני ההננרת• מדי ישנת* נלד ננאות דשא׳ נל ציץ כל פליז הודיע לי משדך, השושנה השרישה אמון בלנני׳ ולודאי העמקים ספדו לי טונתן * אס חטאתי, נעלם אל אביו תת לן ידי חפצתי אולם המה, רחוקין, הנהילו אותי, וישימוצילן מקל חובל׳ מחגורת לעם שתו על מתנין, ויאמרו ני קשתה נקמתן על חטאת אדם, אז חלל לני ונפלו פני; מרעיד בלוח נשנרה נשאתי עיני אליך היושני נשמים! מה דחפו עצמותי, עב קטנהבראותי׳ ואדמה בנפשי אשד לעמן ילין גלגלתי ׳ אל דם עתודיס נסתי לעזרה׳ בחלב מראים שתי מחסי, הרביתי זנחים *לביתי עולות ׳ ואמרתי היה תהיה נאחד האדם אשל נד י מתנות נרצית ־־■ שם <י*ר עקארטסהויזק