Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 95

»i ( 95 ) .MS היינו׳ ואמרנו נמרנר גס אתיהיפה! לביתך ־שובי׳ הבשילה תקותך ואלתזילי עיוד דמעות׳ הנה זה קול דודך (הקשיבי!) בא?ידלג על ההךים’מקפץ על הגבעות׳ והוא'מהר מבור רץ למערכה ובת המלך צהלה ושמחה4 ־* ד v י r ד t 1 t ד כ♦ כאשל ישמע איש חסל לחם לאמול*. גורל העופל והעוני הפילו שניע בשמים/ הלא תתחלש תוחלתו בקלנו אולי גס הוא יבולךy ומולא לא יירא/ ני מה יעשה לו ללעה׳ ולא נעשה עמו? היזולו בסכו, והנה הגפן הזאת נפנה שרשיה עליו׳ ואם יפילו זיתי? ויאמר להם הזית החללתי את דשני, נן; בא אור יומם׳ באו מטר השמים, החמו השקו דבעלו את האדמה׳ גם הרה היא (ברכות רחם ושדים!) סתיי כדדתיה, הולידה' שמה,ז T T T 1? »» . . כל אישר נשמה באפו׳ t ד ד; . t; י* כל אשר כח?כפו, {שיש וישמח בלבו׳ אף כבודו יגיל' בקרבו ׳ יקרא נל נפש נענה: אמנם! ב♦ בא עת לתעד. ז ידבר׳ עבדכם שוקד בטובתכם דוד 3רידריכספעלד י \ ב מכתבים