Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 94

SH { 94 ) *« האחים האלילים המזילים נושם דמם לנל אשל נשמה באפו? ו«י שם השקמים נשפלה לרוב? ומי הוציא מנועי מיס מז ההדס הגלולים׳ והסלעים הקשים ויולידום נעמקיס׳ והיו נהמת נוטות נין נחלת שלה ונלס, נלבנס תלין דגת נל מחיה ויהי למממל עינים? ומי צרר נחפניו לוח גלולה אשל תתיז הענן הגלול, אשר היה גמו גג נטה ותקלה, עלי רצי האדן; וילניקה עם מטרות פנל נחזקה והיה לקדס נורא׳ והרי נפול 1 יעמלו נמו נד ניס הצפוני לאדנוולמזנולרן יעים לניס? — מימנלעליך אל נפלא שם נל אלה לעינינו? אחדש.סי — ויהגה לני — אמנם גם היית לא אוכל, הנהצנא השמים לא יכלנלו גבורותיך; ואף ני אני צעיר לדעת ובזוי תנונה׳ — כן אחי! יעצוני נליותי׳ ואהי כאיש נדהם עומל נעניו תוך העשי ה׳ נניתהמלך׳ נ׳ לו האק ומלואה, ונסינלו נלו אומי »ול ופחשנות כאלה עונדת הנה והנה קר3 לבבי ואהי לשלל.ניניהם, ותשאנירוח גאוני׳ קמתי אני על עמדי ועול אתת נשאתי את עיני סשמנז׳ ראה הרימותי לנני נאיש מתנשא לאמור: גם אני יצווך אל1 אדיר נם בל האנשים אשר אתי• — נכנולושמחתי אף התענגתי נלולאי השדה העומדות נטויות גרון׳ ובאורות מקטירות תאוה וחיים׳ ונהדרהחנצלת *יפה כלבנה, וניופי השושנה שדתי נין נל פרחי השדה והגן׳ ואעש ל♦ מטעמים נאשר אהנתי ועתה אמי! עלזו כיוס ני האדן נתן ה' להתענג והנמה 3לנ איש להתגונן ולהודות לו ־ PITT בת המלף בעמקים ותבארי; עיניה כפנינים זזלו ךמעיות ,הה הלן־ דוד למרחקים י• "היא אומיה אל לבה׳ רק ^פתיה נעות: ,הן תקוהי סבו כמ:ס "בנזר אמות י$ה זה לי סיים?" עידנה היא בוכה מדברת׳ די-ע הארץ השמיע קולו בקמהי ׳ אל תבכי עוד בת התפארת! במקום האבדון׳ הנה מקום התקוה שמה פה נקצרנו ופת הרענו; היינו