Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 93

י ־ b X5•׳ ( 93 ) +« ין;ץ אין׳?}«־ה ה:י5׳ ־שמרהו, — בל אכלהו ו רדה שאולה ן$בהו♦ מכתב עם שיר כתוב נ׳ח״דל״ע' רע♦ ו י ד י ד ♦1 הקרח הנודא הגה עכל, כמה הפחיל עצמותי! נמה הלחיצני אחלי תנור ותנעלה, ודו3 נשרי חמרמד, ומנועי דמי נאשר יסונו בלגסס נעצרו! ני קפאו נקרני• גס נל עצי היער אס היו למאנולתאש, וכל אדמת האללא׳נד *) אס היתה לשרפה, ותעל השמימה נשלהנת יה, ולא יחס לי אשד הרוח כשעלה ישופני י ני אתה אשל נילך תקופת השמים, ומחקלי אלז וסקות כל כמעשים, הפכת עלינו היוס לערפל, ולילה השלג נצלמון •־־ ועתה הנה הימה עדנה לארז אחדי בלותה, ותאמר אחדש נעורי, אוציא צמחי ואעש פריי, ויצא השמש 3ד3 נחו וישלח נצוציו אש לוהט נמראה נלקת אדמדמת, ויראו ראשי ההדים. אס יאדימו כתולע וכל מגדל כביסחמיז נגדים לטהר, גם פני השדה השמנהמראיה, ילקדקוו היא ונאוה! נ׳ אחרי שכנה על כל כנר זרועה יעל נל עז נטוע נאשר נין עפאים מקנן, ותעגב אליה עיני חכלילי השמש ׳ והנה הנה מצחקות אשה אל אחותה; לנן נל עין רואה הנה נשקפת, ויסש יודעת תתענג, אס תאנקנה מדאה השמים ומדאה הארז יחד, ותחתיהן גלה מציר, נראה דשא והשנליס מלאות נלכה• אחי! ראיתי ואשמח! כי שג3 לנינקדני, ויעל לחשוב מחשנות, לא נאשר יחשונון אתהן נעלי הזמן יוס יוס, ני אס אל השמיס נשאתי את עיני, ואחזה חזיונות ׳ ורעיוני מעל יקרות ורנות ענדו נקרני, והיו נליותיננניאיס ממננאים, ני מצפונות מזיתי וכאשר ענד הדוח ממני (ני נמה יזכה נער כמוני. להיות כמלאכי שחקהקרונים נסוד עליון?) ונשארתי משתומם ומתהלך נעונג נפש’ אז אמדתי אני אל לני, הוי נסיליס אל פיעל ה' יניטו׳ ואת מעשי ידיו ידאו ׳ ואותו לא דרשו ומצותיו לא שמדו! מי אמר ללננון ויוציא __ הארזים *) ®ec 50rf, eine 2(rf brennbare ßr&e bec man (t# in ei» niaen Uönbern jurn (>ei$cn bebienf.