Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 83

»+ ( 83 ) וללמוד אני צדץ / וצל מי מקדושים צפנה? — לנלכס אד,ד& ׳ ימדס א7דוש, ואשר ימלא י7ו להשינני לנר ויפיק רצון 7י להסיר מעלינו מסוה הנושה , אומו אגרך נקהל עם , ואשא השואות חן לו הן ילעחס ני סבבונו גויס נלעגיהם יקלאו מסטין על 37ר מנהג ישראל לק3וד את מתיהם ניום מומס ׳ יאמרו אין זה ני אס חסרון 7עת העם , כי נמצאו לפעמים בכי אלם מתעלפים על שימשנוס כל רואיהם (ואפילו המסאים) מתים , וענ״ז יקומו אמר זמן מה מתרלמתס ויחיו שנים ר3י0 ונ3ר קראו נחיל לצוות על סיהודיס שלא ימהרו 3ק3ודת מתיהם ושיניחוס לפחות שלשה ימים כמנהגם ע7 שינצקו ויולידו ריס דע למען לעת ני המה ממיס וולאיס * אמנם אנחנו נשענים על תודתנו , ונשיג להס לנר, שאסור על איש ישראל להלין את מתו,והיא משנה ערוכה (סנהדרין ל1> מ״ו) ולא זו בלבל &«מ אלא שכל המלין את מתו עו3ר בלא תעשה * והנה זה שנה הע3לה וחכם צוצרי אחל נגערלין כת3 וזיל: ועל לנר מנהג היהודים לקבור את מתיהם 3יום מותם אין 3זה משש * כי המה קוברים מתים וולאין " לפי סיש להם נקהליהס איס עתי אשר יקראו לו נשם מלאך המחנק / והוא מחנק את המתים טרם ילדו שאולה למען היות נפשם נטוח שקוגליס מתים וולאין אשר לא יקומו עול ענ״ל ויהי כשמעי את דבריו נשתוממפי ואמרמי עיג לעשות לה' להסיר החרפה מישראל, לנלאינהי'חשודים נעיניהם כשופני למיס ח״ו ונתנתי לו אגרת וקראתי עליו תגר, לאמור סזה מספורי הנשים הטוות לאור הלננה t ואין זה ני אס רוע לבב, אשד יפין דגלים לנרי הנאי גאלו נין ההמון , ונו׳ ־ והוא האגרת הכרפס נל״א בר,מאסף למגדת דורשי לשון ענר , (צוגאנע *1 זייטע •5 י המקמ״ד) שמה יראה הקולא את לנלי נאלינות• וגס השיג לי החנם הנ״׳ל אגרת הנדפש נספר הנדפס מלי חלש נמדש• ננעללין(נערלינער מאנאטסשליפט פענדואדי 785! , זייטע •08!) והודה לדנרי, נאמרו שלא נת3 זאת כלבד נדור ׳ ני אם מפי השמועה ונו' כאשר יראה מדבריו?ספל הנ״ל ע״נ דברי הויכוח נין החנם הנוצרי ^כ״ל וניני אמנם עמה אלן לדיני אל גלולי ישראל, והמה יהי׳ נעוזדי, להתיר לי איזה ספיקות עצומות אשר נפלו לי במכין הזה , וכלאי הלנר הגדול הזה להדנות עליו העיון , ולהורות נבלור גמור אס כן עושה עם ה' נקנולת מתיהם ניוס מותם אס אין? F 3 כרס