Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 84

( S4 ) הרם יל נציע הקדרה אחת והיא ׳ ני איזקלודת ישדאל לזמן הזה נאשר היעה לימים הראשונים י ני המה לא חסלו ברד גקיקע להשיס שם האלון ׳ ולהכירו עליו קרקע ואבנים , נמו שאנו עושים היום / ני אם נל קלדהם היראו קללות או רונין , והליך הש״ם (מ״ק דף ח׳ע״3) מאי קללות ומאי נוכון? אליי נויין למפירה וקללות ללנין ופי' הדייל״ס נונין שחופלין קלליס לקלקע וקללות הוא שליכין קלל על גלי קרקע ונלל ידענו המס׳ ללא לתרא (דף ק״א) שנונין היינו חפירה לכותלי המעלה שמניחים שס הארונות ואין משיהין עליהם קלקע, וקללות הוא לפי ללריהס הנ״ל לנין על גלי הקלקע וגס לזה יונח הארון הללי שום עליו קרקע ■ וא'נ היו ינולין לדאות נל עת אל הנקלדין. נל זמן שלא לצקי ולא הולידו ליח , אולי יקומו מתרדמתם. לאי לאו הנא איך יוכלו לפקוד על הקללות ותניא (משנה א' מס' שמחות פ׳ח) יוצאין ללית הקללות ופיקדן על המתיס עד ג' ימיס ואין חוששין משוס דרכי האמולי ומעשה שפקדו א' וחיה עשרים וחמשה שנים ואיז׳נ מת , אמר והיליד ה׳ לניס ואח׳ג מת ואי הוי קלייהס לקרקע וצרורות על גליהם נמו שאנו עושים היום'אי אפזל לפקוד ומגיש שיקום המת משנתו אחר שלשהימיס־ וא״נ מונח מזה דאיסול הלנה היינו דוקא ולית ע״ג הקרקע וחון לארון " אלא שהניחין המתים לאדון ומשימים אותו למעלה לכוך או לקלי לנין ופיקדין עליו עד שלשה ימים שמא נתעלף / ולפיז ממה אני מלוע לא נשאל מנהג אלותינו הקדמונים לידינו, ולפדט למקום דאינא חשש שפיכות למיס ואפילו אחד מני רללה ■ ועוד קשיא לי על המשנה(שמחות פ׳ ייא מפנה א') עיר שמתו לה שני מתים מוציאין את הראשון ואין מלינין את הראשון ומוציאין את השני מפני שאמדו כל המלין את מתו הדי זה מנוולו < מלוע לא זכרו למתניתין לכתם עולל ללא תעשה? ועוד על הגהת אשדי שהליא המעשה דלעיל ואומד מי שדוצה לגלות את הקלד של מת ליום שלשה לקבורתו שלי ומעשה לאחל ונו/ למשמע שעל יום שלשה היהסתום, וזהלאשון דלל שאי אפשר להיות מונח סתום לקיקע שלשה ימים מבלי ימות , ושנית הרי משמע לשמחות שפוקלין נל שלשה ימים היינו ששומלין את המת נל שלשה ימים לראות אולי יער מתרדמתו? סוף נל סיף הדלל הזה מאוד קשה עלי להעמידו על לוליו ומי יתןואדע פירוש נל המשניות האלה! אמנם