Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 61

( Ät ) ב מכתבים ב״ה בערלין יום ג' כ״ה שבט הקמ״ה לפ״ק חבר משכילים ול3י פעלים יגברו חיילים ללבן ולבדר מלים גספדי קולש הלולים ה״ה עדת תרשי לשון עכר נד׳יו ־ יגן ה' נעלם, ויהי נזיע הולם כיד דענס ה״ה הג״ח יליל נפשי חנם יסופר כגול הדיר איצק איינל נר״ו ללשמס אותי לפרש איז מקיאות סתומות שגספר איוג / והס אלו שהולעמס בקונטרס המאסף מיזלש סיוןתקמ״ל שגהם חתם איוב מענהו אמת כי חתומים הס , ומה שנמצא נפוג עליהן גלברי המפדשיס ז״ל 4 לא ישקיט לג המעיין המגקש לפרוש אותם על פי הפשט הגרור אך ליעי מה אעשה אני? אס לפרוש אותם די באר ׳ וני מגיל חלות ומתיר קשרים אנני? ואס לשלוח לנס נייר חלק / האונל עשה כזאת לאזניס קשובות לשמוע? ואומר אדבר וירוח לי, כי את אשד ארנד תשקלו אתם על מאזני לעתנם ועמכם נל הקורא בקונטרס המאסף ולגר מה יבינו רהגילו לי י ואתל בהצעה אחת אשימנהליסוד מוסד לפדושינו וזאת היא ־ כשבאו על איוב מנאוג וחלי דע הפלא ופלא מאת ה׳ / החליטו מעיו ני און ועמל נקלגו, ואלה גרמו לו י ני לא יכאיב השם איש צדיק חנם , כי לריק וישר ה' ולא עולתה גו גס לא נסתר לבם לבדו זאת / אבל כל דוחס הוציאו, להוכיח אח איוג על פניו לאמוד לצליק כמוהו רשע אתה " וכמו שנזנל מפורש בכל מעכותיהס * ויהי זאת כדצח נעצמות איוב , עגמה נפשו לדבריהם ני ידע את נפשו היקרה תמימה היא ומום אין 3ה, ע"כ התמרמר עליהם ננל נחו, ובכל מענותיו הוכית לוע לנס על פניהם והחליט שהוא ישר וגר לבג, ואיננו אשם נמכאוביו« איל מ-יד׳ ה׳ הס, ודעתנו קצרה מהשיג סולו ודרכי משפטיו יי ולעומת זה יפעם בפעם התאמצו מעיו להלעיג על דבריו, באמור לו צרור עונו ילגך , וע'כ מצאוך הדעית האלה ׳ ובאמת היה איוב איש צדיק , נמו שסעיד עליו הנתוב גתחלת הספר , ונמו שחרה זה גס לאליהוא — נאמדו ובשלשת מעיו חדה אפו ני לא מצאו מענה וירשיעו את איוב(ל״ב ג'.) כלומד לא ידעו דרך ה' וע״ב לא מצאו מענה, ולנסות על סכלותם תלו