Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 41

Ö* ( 4! ) «3 באור מאמל חכענח׳ל כעילוכין: הללו אוסרי? והללו מתיליןאלו ואל« 37לי אלהיס חיים מפני שדאיתי ל3ים למתי לפרש המאמל 3עילו3ין: ה^לו אוסדין וה^ו מתיוין אלו ואלו דברי א^הים חיים , מהם פרשו 7לך נספר . ומהם 7לן נגלה ומהם ר3יס אשל לא הבינו 37לי חז״ל וחשבום לג' הפנים 3נושא אסל ׳ לנן פעלו פיהם נג7 חז״ל, ונזה יצא מנשול לל3ים ונולם גטו מליך האמת לכן אמלתי אחוס גס אני את דעי 3זה , ואס אמת אדבר ק3לו האמת ממי שאמלו, והוא : כאשל לצה הקכ׳יה לזכות אותנו ע*י תולה ומצות , חוקים ומשפטים ׳ להישירנו כמעלות המלות ומעלות השכלות. ני זה תנלית האלם ואושרו(כאשל הוא כמוס עמדי וחתום כאוצרותיע״ם לאיות התולה ודאיות השנל) ני האדם לאננדאנ״א להסיג השגות כאמצעיג הגשמיות , נדי שיגיע השכל אסלי הפרלו מן הגוף עי״ז אל השגות לוחניו« עליונות ׳ א3ל הוא מן הנמנע לפלוט מ פרטי ודקדוקי המצות ני ל3ים המה, לנן נמסלו לנו מסיני שלש עשרה מלות המסתעפים לשלשיס ושתים גתי3ות אשר על ידם יתודעו לנו כל פרטיהם וסעיפיהס;אך האדם נשגם הוא כשד / ל3ות ממשכות 3ל3 כל איש ואיש, עי״ז יל3ו המחלוקת / אם נפי' הכתו3יס / אוכענין היוצא ע״פ י״ג מדות הנ״ל, ומה שזה אוסר. זה מתיי > זה מחיי3 / וזה פוטל, זה מטמא / וזה מטהל, נמו שמצינו הלכה פעמים כמשנה׳ שפלוני אוסל 3ע3ול ק״ו אשד למל לדעתו לאסור/ אך השני חולק עליו מפני איזה פלנא , ו3ע3ור זה נמלקו לניס 3ענינ* התודה ׳ ו3ל3ותהדעות יתכטל ח״ו התולה לגמרי ׳ לכן מצוה הואלנו: אחרי ונים להטות׳ וכזה חתך לנו התולה שנשמע ל3ית דין הגדול והם הסנהדרין ׳ ועל פיהם מצווים אנו לעשות; ואף אס נדמה נטועים הם# מ"מ צותה לנו התורה: לא תסור מן הדבר אשר יגילון לך ימין ושמאל.' לשון ספלי : אפילו מלאין לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, והטעם כזה: אס גס יאדע הדכד שיטעה ה3״ל כדין פעם אחד " ההפסד מהטעות הזה אינו מתדכה נל נך, נאשר יתלכה אס נלך נל אמד אחלי שלילות לגנו המדומה לפי שנלנו , וגל אחל יעשה מה שעולה על רוחו ׳ וכונה כימה לעצמו; וכפרט שהקטן מן התלמידים שכשורה / גדול מגדול שבקהל ׳ נמכואר כסנהדרין פרק ד׳ משנה ל׳, וכתלמוד שם. ואס יקדה שיכא לפני חנם הלל כירושלים דין שאינו מפולש כתולה / והוא