Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 28

( 28 ) ** זאת מורת העולה על רעיוני מנל הרקוכןנתחלת העיון לאסיר איסור על האדם לה3יא עליו שוס סכנה קטנה או גדולה 3י7יס, אמנם אחרי שוני נחמתי, ואחר העיח הישר נלאה לי שאין הכל זה לאי' לאסור כלל, שהדי אף אס נאמד נואש לחקירת מהול׳י צהלון הנ״ל, מיה לזה כולנו מכעיס כולנו יודעים מה שהחוש מעיד שכמעט אין נקי מזה, והכל יווליס אצל שנאה זו מחולי הני׳ל, וכל עי שלא ענד עליו עדיין כוס התרעלה מחולי זה, הוא חולה נכת נלי ספק» עד שיצא לפועל״ וכל ימיו הוא 1 מתחולל ונדאגה ושממון« וד3יס שתו לימא נאשר אירע לי 3עונתי עם 3ת• היחידה כ״ע, אחת הימה לאמה, 3רה ליולדתה, שנמגלגל פלירו3ה ע״י מפא אליל, ו3שצף קצף מחולי הכיל, הלנה לעולמהתנצ3׳'ה והכה אין זגדון לראשונים כעלי הגמרא והגאונים מזה נדיכדיהם, אכל האחרונים זעקו מדה על זה. ויסדו תחנות ו3קשות על זה, ונת3 הגאון החסיל השל״ה ז״ל, והוכא נמ״א הלנות תענית סי' תקע׳ו שצריך להכריח אי* הילדים, אם החולי כאותו מקוס, ומי שלא עשה כן מתחייכ כנפשוענ״ל, א*נ נקרא חולה נוודאי כל מי שלא פגע נו עדיין, על דדך ני צדהקדוכה ני אין עוזר * ובאשר גדר המיופה היא שצריך להקדים המנה,לרפואה, על כלפנים מזולת זה הוא מסונן הדנה לשעתו, א״כ המשתדל נתדופה כעולו כאט ונפתולעננה, הי לא יחשוכ לו עון, אכל הוא מןהזריזות, ומצוה:7ישמדתס לנפשותיכם, ועל מס שממו חמשה מששים אלף, אין זה כדאי לכנות כשכיל כך דנר זה כשם סמה, אכל אנו תולין זה שהחולה פשע כעצמו, או שמשמשיו לא שמלו צוואות הרופאים מאזהרות ה«ת ומלוח, וכדומה, אכללעעזעא דמעוטא נזה לא כחוש לסלק כשכיל זה תועלת גדול והא למה זה דואה להקזת הדס או לקיפת נוס המשלשל, למי שיש לו מיחש מעט, אוככליא המשתמש כזה כזמן האכי3 להתמדתכריאותו, וראינו נמה אנשים שיקדה להס העלוף, וגס נשמע על צד הזרות שאחד רת נהקזת הדס מה שהמס ישמרנו! וע׳יי הנום המשלשל, שלא שמר עצמו מן האויל הקל כאותו יום, והלו ע״פ חוצות ותפסו חולי(הקאליקא) זמת רחמנא לשיזכון! האם כשכיל זה נחדל להקיז 7ס או ליקח לפיאה המשלשל כשכיל סנה ההוא כשעמו? ואין לכד כעולם שאינו מעומד למקרים רעים רחמנא ליצלן׳ והאלקיס עשה שיראו מלפניו כנל דכל אפילו הלחם אשר אונל האדם להחיות את נפשו, אינוכעוח מן המקליס, וע״זהורונו דז״ל להמודות' עי'נ כמנחה שמא יאדע דכל קלקלה כסעודה, ומה נאמד עול