Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 27

( ן* ) דג שנפל לקדרה של נשר• ויעוץ גט״ז י״ל סי' הניל, ונפ״ס דחק לחלק גזה יעיין שס זבענ״ד נדאה3דור שעל כאן לא חלק המרדני , אלא 3מידי לתלינטעמא, וסיל 37ששיס נתבטל טעם האלס , ונמו נמו האסור 3הימל" א3ל לענין חששא מולה שלא יחלוק על מסקנת הש״ס לחולין דף יו״ל " ורש״ימוניח הגידסא, ואילו ספק מיס מגולין אסולין, ואע״ג לאיכאלמימר אלם מנס לשם שבילה אותה ושאר שרצים נו' והוי לסו נחשים מעוטים תלינן 3נמשיס ואסילא עניל, ומונח לוזה ללמלות 3רו3א לעניןסננה לא תלינן * , ודבר זה שאסור לאלם למסור עצמו לסננה 3ילים, נתוב 3תולה ושנוי ננ3יאים ומשולש ננתוניס * כחווה: מה שמצינו 3מעשה 3נימן שאמד א3ינו הזקן ישראל סבא, לא ילל 3ני עמנס נו׳ וקרהו אסון 3ליל / אן> שהיו נסננת רעב אם לא יעלו, גם שמעון היי 3סננה לפי לעתם, ונבר הודיעו לו ש3לתי 3נימן אי אפשר להם להתראות אל יוסף המשביל 3י, אפייה לא לצה למסור את 3נימן בידים« לספק סננה על שאמר לו יהודה, ונחיה ולא נמות גס אתה ונו', והודיע לו שהיא סננה וולאית וסכנת 3נימן מסופקת, ויניח הספק בשביל הוודאי נמו שפירשו נחומש בנביאים X משמואל הלמתי, שאמר איך אלך ושמע שאול ונו', ונבר תמהו על זה חז״ל הא שלוחי מציה אינן נזוקין? ותירצו, הינא לשנייזי היזיקא שאני׳ ולנאודס. לא יספוק זה לשמואל הרמתי השקול נמשה ואהרן, למדות פני עליון המשלחו ולומד לא אלך, ולמה לא" אך ♦לך במלאכת השם, הוא יפליט ויציל, אך נ״ל לשמואל רצה לילעהיאך יצוה לו לעשות נגל המוסנם והלין, ולא יפרש לו הצלה ולאמור לו, ואנני אהי׳ עמך, ונלומה, או׳למעט בניסא ע״י שיבוא לול אצלו 3סתר, נמו שנתגלגל ענין שאול אליו ע״י האתונות, והנס השם הסניס על ילו באמרו: עגלת בקד מקח בידך ונו/ ונל זה נכלל בלבלי חז״ל למבין• בכתובים: מלוד מלך ישראל שבחר אחל משלשה שבטים הלעיס שנאמרו לו עיי גל החוזה, בתוכחת על עון להסתה, ואמר נפלה נא ביד 7' ונו', אן> שלפי הנלאה זה היה יומר קשה שבכולם, שבזמן קצר מהבוקל על עת מועל נפלו שנעים אלף מישראל, ואס מ״ו התמיד זה נ' ימים נפי המיועל מהנביא, כני ספו תמו מן בלהות ־ ענ׳ז לא בחד הרע במעוטו משניםהנשאלים, להיות הסכנה’מהם, אף שבא בגזרת השם, מ'מ מסולה ביד אדה לבקוללסננה היותל גלולה להיותה ביל ה׳* זאת 1 /