Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 112

( 112 ) חלקיו, וס־ר מסלריר והתאים נתחיו, ושל3 משלניי׳ והקביל לקיי" מ5 מול זה וזה לעומת זה, ומל נמכרה, וככל נלעת, ליופי ולנעימוע ולעומת התועלת / ומנלתי עת לא יכול העושה לעשות 7לד , והגונה לגנות, הכל דואה ׳ ני ה' לוי העולה ומשגגו ועתה הנה זאת היא אשד אמרתי: ני ספן הציד מאז ומלפנים היה לגרוא העולם לזמן ההוא אשד נראו " לפי שכל מעשיו גהשנל ולעת, לא כמקרה האש, גהפגש גו ל3ו*ם ישדפי מאתו, הגלי דעת האש עליהם, ונל הזמניס שוים לו; אך היא יתעלה גרצונו שונה הזמנים, ופועל מל זמן מעשים שונים, ודגים שיאלים 5 ומדוע לא היה העולם מקלס ימים אין וזצופד לרמה, הלא כנהו אז נ? היה כהו לעילמיס? והפתרון נפתר מאליו, ני שאלת חלום היא ׳ שלזאת תמשוך השאלה על אין קן. וגה נהיה אגד לאייסט״א ואחוזת מרעיו, שהאמינו שהעולם קדמון ועומל מאז נצח נצחים, והלה כגד ראיני, שמעולם לא היה כי אס יש לו מוציא ומזיא שהניאו הנה, הוא אזר ערך עדנו וקצג קצנו, סדר מסלנו. שם נתח לעומת נתח נחלה אחת יקצי. אחל, חשג על משקלם ומנינס להיותם שויס ׳ ינוננס ומישור, הכין תנוגתס, פקל צודתס וגס הקגילס אלה גאלה " אלה לעימת אלה, מל היות העילס כלו כמו תגנית אחת וגזרה אחת, אלה עושים ואלה נעשים, וישניס הנעשים והיו לעושים, והעושים לנעשים והנל גי־ק ומשפט ׳ וכל איש לעת יודע, שמגלי זמן לא עול הפועל לעשות לגל א״נ הלגר נראה מ*ליי, היות זמן שהיוצר פעל ועשה כל אלה, יהי' למתי שיהיה זמן לו להמצאו, וא״נ מטרם הזמן ההוא עלן לא היה, כנה ראינו שאין העולם קדמון כ״א נגלא לעתו, ועלינו להודות שהזמן שגחל לו יה הוא הטוג והנכון ־ והשנית, מי שרצה לתת סגהללנר וטמם לאמר, הוא הסנה שממנה נסגה, להמצא העולם לעת ההיא, לא ינול לתת סנה וטעם, רמה שלא נמצא אמו געולס, אחרי שהעולם כגר נמצא; שמטרס היות העולם, מה השב לאלם נו, ואיך יתכן להרוות צמאיכו מא־ידי היוחו על קדם הייתו, ואיך א״נ נחקור, נמה שאין נו חקד, א.חכו וכל חכמתנו לא נמצאים נ״א עם העולם ואחרי היותו, ואיך גתעוג לגשת נמקוס אין לנו מעמל גו, וכל יולע מלע יסוג אמול ולא יהיה טלול הרעיון עשוק הל3 נזאת וכזאת * והשלישית כל ממשה היוצר גגחירה ורצין, ■אין שס אונס, ומה שנוא את עולמו, היה למען מסלו וטובו, ני כן לרךהטוג ובמטיג אס יש לאל ילו, ועתה גמתנו סנה להמצא העולם לעת ההיא, ס״נ כסנה ההיא הסנתהו לנדוא