Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 103

( 3» ז ) W* לא עולה ולא חטאת ולא אשס, לפי שמלת ז3ח על סעודיה יאכלו שס הקרואים, נמו: וקיא לך ואכלת מזבחו. כי «נח משפחה (1נו וגו', והטעם לפי שהשלמים נאים או על דוב טונה או על ההמלטה מצלה« והיו זובחי השלמים קייאים ליעיהם לאכול עמהס ני הה נאנלין לנל א;ס« נאמדו*. וחבש׳ כל טחור, יאכל כשי, וכמו שפרשנו שם, וזאת הסעולה היא נעבוד שהי דניים׳ האחד להודות לי״י •ולספר לקדואים חסדיו שעשה ממו, נאמדו על זה: ויזבחו זבחי תודה ויספדו מעשיו ברנה ־ והשני שלא יניא הנשד לידי נותר, כי חודה א נה נאכלת ני אס ליום ולילה ׳ ושלמים לשני ימים ולילה אמד ׳וזו מאמר כזונה שעל נן יצאתה לקראתו׳ לקדוא אותו על זנחה ׳ ולנד מצוה הוא והנה הנער נשמעו זאת ידן• דוחו, ופחדו לא יזכוי עוד, כי כן דדך חסל לנ שאינו מנקש רק מזול ותחנושח למחן פחדו, ושמח עמה ללנת אחריה ואימר בלבו. לדנרמצוה אני הולך ׳ ואס עיני תשנעכה מעט מיפיה ומה בכך? חלילה לי מעשו« ננלה׳ נזאת אני נוטח, ונשמלגישה הנואפת ••שכנר חלף הלך פחדו׳ על ידי שהחליקה אוחו בעשיית לנר מצוה אז משמיע לאזניו דבלי נאופיס ׳ להבעיר יצלו עוד׳ ואומלי! לו: נפתי מ שב י י מור וגו', לנח נמה דודים וגוי, ני מעתה בטוח לבה שלא יחדל עול מלנת אחריה ונאמרו: הטתו כרוב לקחה נחלק שפתיה תדיחנו ראש הנתוב שב על זבחי שלמים עלי׳ וסוף הכתוב שב על נפתי משכבי וגו'׳ ועמה יאמר: הולן־ אחייה פתאום כשור אל טבח יבוא, כענם אל מוסד אויל: המקרא הזה נאמר על הלינת הנעל אחריה עד ביתה ׳ וכולל נל מה שאמרנו למעלה בשני המשלים הננבדיס האלה ־ המשל הראשון יגיל, ני הנער הזה בלכתו אחריה, לומה לשור שאין בו דעת׳ שמולייין אותו לטנחו והולך לניס המטבחים בלי פחד׳ וכן הנער הזה הולך פתאום ובלי מחשבת פשד פן ישמיע נפשו, ונמו השוי עקוד ידיו ורגליו שיהא נוח להטבת׳ נן זה הנער אסור בחבלי האשה הזאת והולך למות מיתת נפש, ונמו שאמר בס'קהלת: ומוצא אני מד מטות את האעה, אשד היא מצודים וחרמים לנה, אסורים ידיה, טוב לפני אלהים ימלט ממנה, וחוטא .ילכד בה ועל האסורים האלה עשה משל שני׳ לפי שאסרה אותו במאמר*. זבחי שלמיס עלי, הלי זה דומה למי שרוצה ליסר אויל, להביא בנבל יגלו, ולוקח ענס, והוא שלשלת זהב לתנשיט על הרגלים, ובלב שמח׳ גוסן גו האייל רגליו, סובל שתנשיט הוא לו׳ ובין נך הוא אסור גו"׳?ן עשתה האשה לנעל הזה, שהעיזו בלוב לקחה ׳ שמבקשת מענו לעשות מצוה