Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 102

SM ( 10« ) ב א ו ר * הסלך שלמה גא להזהיר איו האדם, שנענין הזמה ישתמר מ{עון אפילו צעדה קטנה, כי אס יתיר לעצמו דק מעט׳ ילל «דחי אל דתי, עד יפול בבאר שחת זו בהיות רות זנונים לוס קשה «כל דומות היצי העולות על הלב על כן המל: אנינח בבנים נער חסר זלב, והוא נעד שלמד פורה, יודע חומי העון ומשחית נפשו הוא יעשנו׳ אגל מידנו חסי לני לא א«ן לבנו למשול על רוחו, יצרו מקשקש בו, ושלהנהו בועדת בלבו, אלא שתורתו ופחד אלהיו שבקיבו מחרידים אותו מעשות רצון יצרו, ובהיותו במלחמה פנימית בזאת ואין נחו רב להתגבר ינל יצרו מכל ונל, יתיר לעצמו מעט, לזון עיניו בראיית אשת חן ׳ ולדבר עמה וניוצא גזה ויתברך בלבו ני זה יספיק להשביע יצדו, ושלא יבא לידי עבירה« ועל זהאמר: עובר בשוק אצא פנה, ודרך ביתה יצער, בנשף בערב חם וגו/ כלומר עונד מהרה בשוק שהמנאפת דרה נו, ובלכתו הולך אצל פנה, בצד השוק שסס ביתה ׳ ובהגיעו אל מקים ביתה יצעד, לא יעבור מהרס, אלא צועד לאט לאט להאריך הזמן להסתכל בה, ושתסתנל היא נו, ופל זה עושה בנשף בערב יום, גם באישון לילה ואפילה, והמנאפת כשתראה מעשה זה הנער מבין קרב לבו, שנלחמים בו התאוה והפחד, ושלא ימלאנו לבי לגשת אליה; על כן זאת עצתה, שתחל היא להרעישו בדבדי חלקות ודברי נאופים, וזהו שאומד: והנח אשת לקראתו שית זוגה ונצורת ל;, כלומר מלאה נאופים ושנלה שמס, שיודעת להתעות את הבריות כאילו מדברת לתומה, ונעו שיפרש בפסוקים .הסמוכים : והחזיקה בו ונשקה לו, העיזה פניה ותאמר לו, «בהי שלמים עלי דמם שלמתי נדרי על בן יצאתי לקראתך ואמצאך ־ כלומד נפגעה נו לא מתחיל לדבר עמו, פן מפחד לבו יסור לרדנו, ולא יאבה לשמוע לדבריה, אלא מיד תחזיק בו ומשקהו, ואז הנער עומד מחריש משתאה (אינעללאשט), ולפי שיראה ממגגולת פחדו, ונרגע ינבל וינוס מפניה, על נן בעת הנשיקה שהיא מדרכי הזונה ׳ היא מעיזה פניה להטעותו שמעשיה אלה לשס מצוה הס, ועל זה נופל מליצת עז פנים נשאלם עושה רנד או מרבי דברים ההפוכים משקול לעתו ומשקול דעת כל הארס, נמו: העז איש רשע בפנינו וגו׳• וכן המנאפת הזאת אומרת לו: זבחי שלמים עלי, והנה בין ירד נין נלבה ובין תודה קמים זבחי שלמים, נמו שהוכחנו בנאומו לספל ויקרא, ואלה נקראים לנד זנח, לא