Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 104

»♦ ( 104 ) «K מלוה שהיא תפארת לנפשו, וגזה אסדה אותו ללנה אריים, ממג שאמרנו, ומלת עכס מן מפאלת הענסיס שהוא שעל סרגלי©, גמו שגאלו המפירים ז״ל 4 ואחר לן אמל: עד יפלח חץ כבדו, נמהר צפור אל פח ולא ירע בי בנפשו הוא, גנתוג זה יספר מה יקרנו ננואו <ty גיתה כי אם על הנה התפצל 3ל3ושהולךלעשות מצוה, ושישממל מעשות המזמתס הנה כבואו עמה הנימה, תשלמ מצי אהגה אל קרגו, וימג3ר יצרו עליו מאוד, ולוח זנונים מעטר על דעתו ותאפילנה עיניו מנל ונל, ולא ידע ולא ישים אל לנו עול מומר העון, ושגורס מיתת נפש, מן כל מצוי יו להשניע תאותו וילאן׳ עמה, וזהו שדומה לח המפלח כנדר של אלם וימות, כי פננד מלא דם ומוליד מום׳ והמשיל מעשה הניאון• למלאות תאותו, לצפור הרואה סח פרוש ומעופן• מגינותיו, וכשמסתנל הינוג נפת מה שיש נו לאכול, ימהל לעון• אל ה&מ למלאות מאותו, ופלילי כן נלכד ט, כן הנעל הזה כשירגיש מצי האהנס העזים, ימהר לנוא אליה למלאות מחומו, וכל נן מאותו ממגירה אומו על לעתו, שלא ילע ילא ינין נעת ההיא ני ננסשו הוא, כלומר שעושה מעשה להשמית נפשו ולש״י ז״ל, אע'פ שגאל נתוני© אלו נאופן אמר, נפ3 על יסלח מן גנדו, חן אהנתה וכן נכון, גם היא מליצה מורגלת נפי משוללים חדשיס ישנים• כן נלאה ליי נןמלי היון ווח< המאסף