Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 101

( ז10 2»* X •שינת הרשעים ♦ חינה לרשעים/ נאה להס ונאה לעולם י דתי בקיץ בימי ננולי. ענגיס, ויאמר אלי לעי: לנה ונצא השדה לשוח" וכלך, והנה השמש חס מאוד, ותך על ראשינו ונתעלף, ונ3קש עצי רענן למסות בצלם / ויה• על כה ועל כה ומצאנום וגם איש אמל (רזונעס שמו) לאינו מס שוכב תחת אחל השיחים וישן• והאיש דח3ע9 נודע בכל האדן כאיש דע ו3ליעל. ונל מילעיו שונאים אותו ויראים מעניו• וישאלני דעי לאמיל: איך יונל האיש הזה לישן? וני׳ לא תלד השינה מעיניו בכל הדע אשר עשה? ואען אועו ואומר: הלא תלע ידידי! כי ה׳ אלהיס הוא המפיל שינה על עיני הרשעים׳ למען תהיה געת השקע ומנוח נטרל הצלייןיס י ־•ל ב מכתבים משונה מהמכס המלין הגדול נמהויד הידן וייזל נדו על השאלה בפסוק: הולך אחריה #) ־ אוניעדאקט סאלנט עי איהר (אן, וויא איין אקס צוד פלאנט קעמט, וויא דערטאהר מיו גאלמע קעטכיע נעפעפעלט־ יי« לייעספפייל;יין לעזעד ■זסאלטעט, «א שנעלל וויא איין פאנעל צור (עטצע הינאיילט, אוניעמערקט ואס עס אום זייגע ‘״עלע נעטהאן איזט ׳ באור *) גם ייהמנס הזה יאה אליגו אגרת אונרת דירי חן, אהיה וידידות לגו יי^לח דנייו אשר כתי על אודות המנתי הייה: טעמה יעים אהויים! "נראותי שאלתכם על הקראות, הולן אחריה פתאום, ונו' רציתי להסיג ,היד הה סא<י כותי עתה, אן ממי תלאות, נירו עלי עצלה ורפיון ידים, ״ועמה ני אענה על דירים אחדים םפאלתם'מידי ארסוס נם זאת, ואס ניר '"דירו משכילי עם על המקראות האלה דירי טעם, עשו דירי סגיף לדיריהם■' ועתה קורא נעים) הגה היטחנג לגלגתי הדפים עוד שום תשויה על השאל« הזאת; ער נל זה תשוית החנם הלזה, אודית, רוחי ידיעתו יהיגת הנתונים, \גדד5 צחותו ילשון עיר, יצאה מן הנלל,' ולחטא יתשי לנו אם יעלימה מעין קוראיוי ■ < לנרי המאספים• הילו אהריה פתאום/ גשור או טבח יבוא / וכ״בם אל מיסו אייל עד יפלח חץ כבדו* גשחר צשור אל פח ע ולא יד" ני בנפשו הו*