Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 85

' ( 85 ) וישא את המטה אשד נילי/ ויךאת הדאי ויפנלהו• אן «הממס ני עפה את הל3ל הזה ׳ ני מלןניסשחק האמל ועמה שחקי ר3יס עליו ועזוהי־ על זה אמל החנם: גאות אום תשפילנו, <שעל הח יתגזוך במד• מ * * מ * •ג•■*,* •5• •!* .י• •4■} •4 <••>•}•}• •> מכתבים אגרת לח״ד׳ל״ע עם מכתב על וכר חכות חנוך הכנים נראו, י 3עלי אסופות׳ למה י שכל / ■יחד ישאו 3רנה מאת אדון נל המעשים! באשר סנותיאת לני, לדאות המעשה הנעמה תחת השמש 3עניניגדול ה3ניס והנהגתם3מנוך הטנעי והמוסד/ ואלא 3הוליס ומודים׳ א3ינה 33נים האמונים על מיקס, וכנה דעה נגד פניהם ׳ המוליס תעו נדלך הוונוך, והמים הרועים על ידיהם, ילכו שו33 * עתה 5א מועל׳ אשלזלחה שמה צדקה ומלפא לנדכא ל33 ועםהאומלל" ני העיד ס׳ את לוחו3ל33 מושלים ויועצי אדן, להטי3ס ולסנומם* לכן לאשית חו3ת האצות היא ׳ להלריך ולנהל נניהס 3לרך ישלה, לנטוע 3ס צמחי מידות טונות ונמוסיות, נדי שיזנו למסד השדים, ויהיו מתוקנים נאויס והגונים לקנלד ׳) אמנם אופני מנמת ההנהגה הזאת דחוקה מאתנו *) סנת הנח והשגאה אשד לעמים על היהודים היא »שגי דנדיס אס שנילותם משפילים ומכניעים עצמם יומר מדאי, עד שימשנו לרפש ועינו 3עיגי העמיס או אס יצליתו 3מ"ומ, וינודכו ייגיע כפס אז יתגאו נחילס, יתנשאו נגאון וגונה ׳ ואת עיני העתים ינקרו נהוד ליושיהס נמפארת נתיהס רפלי גנותם וסנת שניהם תצא לנד מהעדר התנין הנווג נמוסיות ודדן אדן שלא ידעו להתנהג לפי זמן ולפי המקום נמרה ומשהם ■ דאו <א מה שאומד נעל שנע יהודה חה לשוני: "לא ראיתי מימי נעל שכל שיהיה לו שנאה עס יהודי ואין "מי שישנא אותם נ׳א יללות העם, ויש להם נזה טעם, כי היהודי הוא "נעל גאוה ומנקש תמיד המשתרר, להראות עצמם אדוניס ושרים, ונזמן פלא ״ נתנו מקום לקנא נהם, אהונים היו, ועתה היהודי משתרר, ואס יש לו "מאתים זהוניס מיד הוא לונש נגלי משי, ולנניו רקמת, מת שלא יעשו ״ השרים אשד לתם הכנסת אלף נפולות לזנה ונו׳ ׳