Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 79

( 79 ) 3# ואמהר לרון אל אהלנו נחן למטרה ואקח את דגלת התאנים ואת כאד התלי ואשיג מיש מהל אל המקוש אשל עמדתי שם והנה האיש עולנו שונג על משאו נדלס ויעף ואלך בלאט ואציג לפניו את דגלת התאנים ואת כאד הסלג ואחגא תחת אחד השיחים נמקוסאשד לא ידאני׳ מחריש לדעת מה יעשה לו וייקץ משנתו ויאמר׳ מתיקה שינה לעוף! אנשה הפעם לשוס אל הדרך פעמי, אולי אוכל לנוא מס המשא הזה אשל שמתי מראשותי אל ארן נחלי מים, אולי אפגע במקום אשר שם איש לנלנלני, 73' אשים מגטתי ויהי הוא מדים משאו לשומו על שנמו והנה הטנא עם התאנים יהחלב לפניו, ויחרד האיש וילפת, וכמשא נפל מעל זרועותיו׳ ויאמר: העוד תרדמה על עפעפי )׳ גחלומי והנה אנל לפני׳ ונהקיצי אין כל מאומה, ונפשי דקה, אגל לא נן הלגר׳ הקיצותי, הקצות•! וישלח ידו אל התאנים ויאמל: הקיצותי! מד' היתס זאת, ני לא שקן ענות עני, לך אלהי ישועתי אכסן ראשיה החלג, לך אקריב מגמל התאנים, תעדב נא מנחתי לפניך, ני לן 7' החשד! וינלמהתפלל וישג על האדן ויאכל וישת, ויפגע ויותד רקם ללנת ויתן עיד תודה לאל, ונה דנד האיש נלכתו *. אם אתהה' נתת נלג אדם להחיות את נפשי נהיוסהזה, איפה איש החשד? הראה אל נבבליך, ואקדש פניך במודה, וגרמתי יחולו על ראפיך. ואולם אתה ה׳ תמך צדיק, 3לךאת גיתו, אנא נדן את כל אשד לו, הן שנעתי מטו נו, ואת הנותד נתתיאלנלי, ממנויאנלו אשתי וגני, ויגדנוגס הם אתאישכנדנות׳יויפן וילך• — את דנריושמעתי ואגנה גם אני ני עגמה נפשי, ואתאפק ואשא את רגלי לעגור אתהאיש, ואשג על אם הדרך אשר יגא נו־ * בעברו עלי שאל בשלומי, ויאמר לי: גני! הראית איש יורד נון ההר ונידו טנא תאנים ונאד החלג? ואען ואומר לא ראיתי מאומה, אגל הנידה נא לי: — ננהשאלתיהו, — מדוע שמת אל המלנל פניך * הלא תדע ני תועה אתה גדרן לא עגל 3ה איש? ויאמר נן לגרת גני J תועה אנני נדרך, ולולא אלהי אני היה געזדי, או איש צדיק, ינלנהו צורו, הקריג לפגי לאנול ולשתות, ני עתה הייתי מת נדרך ואען ואומר: נא נא עתה, גלוך ה׳! ואורך גדלך זו מלך לנא אל מקום חפציך, וגם את יהנך השלך עלי ואשאהו, ני צעיר אנכי לימים, ואפצל נו ויתן לי את משאו, ואוגילהו אל המסילה ועתה