Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 77

( 77 ) *<3 וישבות מכל מלאכתו׳ נתן שנותיו קדש לדי׳ והלנה להיטנ עס קלוניו. ומיודעיו׳ ויוחל מועל צאתו׳ ועת יבא אל המנוחה בכליו אלי ק03 כליותיו תעלוזנה עד פאול׳ בראותו נניו כשתילי זתיס שאננים ולעננים׳ השדות והכרמים אשל חלק להם מלאי& בלכת הי׳ אלופיהם הסובלים׳ עדל הלחליסתאוהלעיניס׳ שכלם מתאימות ושכלה אין נהם׳ ייעו גנוה טוב׳ ירבצו בנאות דשא׳ ותחת נפות לגליהס תשתחוינה אלומות הדשאים נמשעול הבלמים בכל אשל ידלוכו - כניו אהבוהו נפשם קשודה בנפשו ׳ איש יקנא ברעהו׳ איש על אחיו יתעורר׳ מי יקדם לשמח נפש אביהם׳ מי יוסיף לפלס לו גמולו על אשר נשאם על שכמו מנעוריהם, אמדו לצדיק כי טו3׳ ני פלי מעלליו יאכל לפעמים יש3 על פתח אהלו, אן על מפתן ביתו נאום היום, לראות נכלמו אשל נטע נטע שעשועיו נקדן נן שמן׳ או לראות ני ישלנה צמדי הבקר על למס להדיח ולהתענג נדיח השדה אשל נרנו ה'׳ או ישתעשע עם האדח העונר לקגלו נפנים יפות לשאול לו על ארצו ועל מילדתו, לשמוע מדות יושבי תנל הדחוקים ודרכיהם• ןנה יעשה נל הימים אז יבואו בכי נניו. יליד שעשועיו לפזז ולנדנד לפניו, פעם ילין ויוכיח ניניהם לבלי ליבות נשעריהס ׳ פעס יחננם להיט3 עם נל אדם ולחנכו ניום צלה ללחם על נל הננלאים ׳ מן אלם הול היצילה ׳ עד הרמש הממש על האלמה• ונאשל ישאקו הנעלים לפניו׳ נן יתן אל לנו להורותם מוסל השכל צדק ומשרים; הוא נידו עשה להם נלי שעשועים, ויניאו הנעלים לאמוד: אני! אבי י• עשה לנו נזה או נזה! ונאשל ימלא חפצם יפלו על צואליו לחנק ולנשק לו, הוא‘ילמדם לעשות כנול וננל מעצי הקנה׳ וישמיעם קול תרועת הרועים לעת צאת העדרים ולעת האספס• גס למדם שיריתהלות וזמירות נעימות׳ הלנים ישורדו בקול והנעלים ינגנו בבכור או נמצלתים ׳לפעמים יספל להם ממעשי ה' רנות ונפלאות לאין'מקל לתועלת נפשם ׳ כשמת לוח האל אשל נקלנס והיה כאשל ׳ספל להם ישנו למולו נעיניס פקוחות׳ ואזניס קשונות׳ לבל יפילו דנל מנל אשל יאמל אליהם ויה♦ היום והנה הוא יושג בחצר ביתו כמוס היום ׳ ואין איש אתו רק מילד נן בנו עומד עליו׳ נעל אדמוני ויפה מראה׳ והנער נער ־ עוד זהל השחרות והיללות עליו זרמו ׳ ני נן שלש עשר שנה היה ׳ וינא אני אביו לסנתעשע עמו וללמדו מק ומוסר׳ ני גנה משפטו נל הימים ויען