Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 76

( 76 ) op ♦}*!5D* השמים וצבאיהם, :* " לחולים ברצוגך מוסךים על?לי מה, הארץ הזאת אך בגבולידו מגבלת, אתה אמרת תהי, ותהי מאץ. — T T T ־ 1 T : - ׳ * 1• T ן^ףן•^ ונורא מה נפלאים מעשיך! T ונשמות עשיית לא ♦ומלו- ישערם, גדלו עדילמאד [*לגדולתם איין חקר ’ אך בני?לי/קץ ♦בואו ויספרו הודם" נמצא?לי מושג!;דעתי את ערכי ‘ :T אור שמשך מאפיל האור לנתיבתי; ולאשר השמי.ם רופפים' מגערתו מה יו/ן לו שבח בן אדם תולעה? ־־ יוסף האייטערן אין שטחה לנפש בשמחת עשות החסד (״ בן שמונים שנה היה אלדד הלועה, החלפות לאשו ר׳ מר נקי, כשלג לגן על הראש׳ יורד על הזקן, והוא הולך על משענתו, לגל ימעדו רגליו, והיה אן שמח ועוג לג ׳ ני נמו עונד האדמה אשר שזפתהו השמש געת הצהליס, ישאף צללי ערג, עת ינפש מענודתו, ותפול תנומה נעימה על עפעפיו; נן אלדד הרועה• אמרי אשל ענן אלמתו, דנח וישנות י) Cihe Uebcrfdjung bcc 3’bptfe 'ÄcnalFa« un& bft £errn er.