Jeschurun · 1873-01-01 · I. Heft. (1873) · p. Seite 29

— 29 — סמא?יל [sie]*,) וסמעתך ©מעחכא ואתאה אחוא וקוק קדמוכא ואנת אתא ואסראייל יפוראייל ותאמל קולה ם- אלתה■* קד© כל בכור [סטר] ריחם בני יפוריילבאדם ובבהיב לי מענאה קדס לי כל בכר אול מולח* רחם סי בני אסחד מן אנסאן אל" בהימה לי ותא מל קולה נ אבי אקים לאה: מקארב אחיהם כאמוכא אלאו") יממעון ואן מעי נביא אקים להם מן וסט אכותהם מתלך לה יסמדון וכולך קיל אחים עאברים בגבול אחיכים בני דיצא“)מדנאה «f דאברון סי חכם אכותכם בני אל׳ניץ ונטאיר דלך אכחד מך י ידכר כאן,נ) אסרת לפטה מוד מוד וגדתהא אקרב מר י לפטה מחמד ואדא ארדת”) תחקיק ולך סטאבק בין אלט אלע בראניה ואלערביה זכדלך יקולון א צבוע אלהים אי אונ אללה בחב לה בהא אלתוראה וידל עלי דלך אדאד אע סי“) קולה במור מוד ולא יקאל אדטמה בגדא גדא בכלי במחמד. Die Naivetät und Schülerhaftigkeit der ganzen nchvergleichenden Beweisführung — deren Ueberhang wohl überflüssig wäre— krönt die grammatische Atnssbemerkung: -״Dass nämlich das doppelte מאד hier gsnn&me ist, beweisst die Vorgesetzte Präposition?. Es Kte nämlich keinen Sinn, wenn Jemand sagen wollte: 1 will ihn gross machen durch sehr sehr, wohl aber ■kt es einen gnten Sinn, wenn man sagt: Ich will ■ gross machen durch Muhanuned“. lieh habe die angeführten hebräischen Worte ganz so gegeben wie sie in der Hschr. ,sind, mit Ausnahme, wo ein offenbarer Schreibfehler vorliegt. — Man sieht, dass des heräigehe Sire sowie das lange Sigil immer durch ' bemerkbar gemacht wird und die mater lectionis ה am Ende des Worths durch א angedeutet ist, da der Araber so *chrieb wie er es von den Juden, deren er sich zu diesem »Zwecke bediente, aussprechen hörte. -״ **) God. אלאוה. Siel — •1) Cod.נוא. _«*) c.י — .ארוז•) Cod.אלבאקי .