Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

> (קסה) אבל לא לכך נוצח נכדי׳להעניש או להטיב גהם, חה שאמר הרמנ׳ס (אשר דעתו היא שלכל נמצא יש תכלית מיוחד נעבור עצמו) על האיש ההולך_'<שריחת לבו~(נגד תכליתו) וזה לשינו (מו'נ ח׳א פ' כ/): "ונשאר .מטרה לכל ייה שאפשר שיבא ויקרה; ויהי׳ טובו ורעתו כפיי המקרה" עכ׳ל♦ הרי לך בברור־־ דעתו, שגס האיש ההולך נדרך עקש ופתלתול יכול להיות פיתול עליו טוב; ולמה? יען שהעינש והשכר אינו כחך בטבע בפעולת האדם ואם יבואו עליו בטבע חין «קוס לחשוב שיבוא על אדס העושה פעולה רעה טוב, והבן זאת—וגס הרא׳בע מזה הכת; ראה מה שאמר (פרשה יספטיס): ,,כי לא נבראו (צבא השמים) להטיב או להרע לעילם השפל רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם" והבן גם את זאת♦ — והנה הרמב׳ן (פרשת וארא) אייר "לא תבא על האדם טובה נשכר מצוה או רעה בעונש העברה רק במעשה נ ס" (דהיינו לא בטבע); ועל זה התמרמר "בן גבאי" וז׳ל: "ותמהתי על הרמב׳ן איש מקובל גחל המאמינים שיאמר כן" עכ״ל• ואני עוד מתר אתפלא על הרמב״ן מקובל גדול במה שגלה לנו בדבריו שלא ילך גשטת האומרים שרק האדם הוא לנח עיקר ותכלית כל הנמצאים בכללם, כי אס סובר כך איך יאתר שהגמול הוא בדרך נס הלא הא בהא תליא,~וזאת בוודאי נגד דעת המקובלים. ובאמת פליאה נשגבה היא על מאמין ומקובל גחל. כהרמב׳ן שיסבור ק; והנן כי קצרתי במקום שאינו• ראוי להאריך♦,:*;■ -.־ •* ■:ג¬ סה 3 ר אדי.(Brody} ב׳ ליריד אייר ת׳ר׳כ׳ו לפ’ק»ד:;׳׳: -ד "מזוךווערבןןך . rד־:• :׳•- irv *^»:׳ ׳״:־׳ ־־־ימגרין. v־:׳די־. ־ ■d •דדד : ׳•־ :ר: , "עברי אנכי".־ י ־:- t ד 20 יי*• ׳ :י .>’״••'׳