Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(יז״י) j איש איש לשפתו.‘ .V .ז במ״ע "המגיל׳ («ה ח׳ עלה מיג) הנאתי דעת מחקרי עמנו בענץ נכבד, והוא תכלית האדם והבריאה בכללה; הודעתי שמה מי ומי האומרים ט לכל נמצא מהנמצאים יש צו תכלית מיוחד בעבור עצמו, ומי האומרים ד רק האדם הוא התכלית האחרון ואס אץ אדם, אץ לצייר מציאות כל הנמצאים, ובשתי השטות האלו נתתי סונה למאמר ר׳ חמא בר חנינא ״משל למלך וכו׳״ (ביר פרשה ט׳) עיש• — ועתה באתי להעמיק בדבר הזה יותר ולהראות כי משמת כל אחד תצא שטה אחרת, והיא כעץ תולדה לאב החוקרים אשר יאמת ט רק ה א ד ם לבדו הוא מטרת הבריאה נכללה, וכל מה שנמצא בעולם אך לשמשו נברא, הן המה .הסוברים שהעונש והשכר המגיע לאדם היא טבעי לא הסכמי; ד יען הנמצאים כלס לא נבראו בעבור עצמם ואין להם כוונה עצמית אך בעבור האדם המה, ומה תכלית האדם? הלא לכל הדעות הוא להשלים את נפשו במושכלות וציורים אמת יי ס, ולהשיג את השם יתעלה כפי היכולת, למען עבוד אותו בקדושה ובטהרה; לפי זה נראה שנעשה הטבע בכללו מנור ס ש גת האדם {כי ההשגה היא התכלית האחחן גס , צהאדם) לק אס האדם ילך נדרךהמוגילו אל תכלית'מציאתו וישתדל למצוא ׳ ולהשיג תכליתו הלא יתנועעו כל הנמצאים על דו ופלס ישמשו אותר ט רק לכך נבראו כלומר אך למענו יעל ידי פעולותיו של אדם הן טוב והן רע יתנועעו לעמתו נטנע ולא בהסכמה; ובעת אשר יטה האדם מני דרך אשר נועד לדרוך בו וילך שובב נגד תכליתו, גם הנמצאים ישנו את תפקידם, כי אין להם תכלית עצמית ורק בעבורו המה , יהאדס כאשר מראש דברנו נברא בעבור השגת הרוחני ואס אץ דעת והשגה אץ אדם באמת, ואם אץ אדם חקות שמיס