Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

:<4) טעה כאן בדבר שאפילו בר 3י מ דחד יומא אץ לול לטעות נו, כי לפי הניסאא המקובלת דאטיפת בא׳לס ע*כ הוא ננץ״אפעל״ימןשורש "טוף";או "טיף" הדומה לעברי "צוף" (נמו טהעיר הרשציץ׳ נעצמו) והאל״ף הוא סימן הננץ"; אבל לגירסא האתלת והישנה דעטפת־בעי׳ן ע'כ העי׳ן היא אותשרשית מפעל ,׳,עטף",'׳וא*5'איך 'אפשר- לומר כי האל׳ף מתחלפת בארמית בעי׳ן? ואפשר לומר שדעת הרשב״ץ היא, ני מ אמת''חסרון י ד'ע ה החליפו את הגירסא הישצה ״ד עטפת״ וכתבו ״ד אט פ ת" — ואולי פירוש "ד ע ט פ ת" הוא מלשון "נעטף עולל ויונק'׳ ׳(איכה ב׳ י׳א) "בהתעטפם נחלל" (פס י*ב>: אך להוראת פעל "עטף" בלשון "טבע" אץ דוגמא בתנ״ך ולא בארמית ♦ — ועוד יש לומר כי'פעל "עטף" היא כאן נמו',,שטף" בחלוף עי׳ן בש׳ץ־כמו״עזב" נענרית "שזב" בארמית"• אח'כ מצאתי בספר "כרמי שומרון" לרפי קירפהיים דף נ״ג'שבספרי כותים ובתרגומם על התורה פעל "עטף" הוא התרגום של "־טרף", ולפ׳ז־ אפשר לומר ג״כ שהוראת "דעטפ ת" היא "ש הר־ג ת"; ג ולדעתי' הגירסא הנכונה "י ע טפ ו ן" (בנץ נפעל בעברי'אע'פ שבלשון ארמית היה צ'ל "יתעטפון" במין נפעל, מ'מ אמר הלל עכ'פ שיהיה כדרך לה׳ק) להיות לשון נופל על לשון. ובעיקר כונת המשנה דברתי ברחבה במ׳ע הלזה מחלקה האשכנזית שתא דא (111 — 102), כי הלל קרא את הקריאה הזאת על אריסטובולוס הכהן הגדול,- אשר הטביעו אותו עבדי הורווס נערמה ובתחבולה בנהר , וזאתי היתה במצות הורדוס בחשאי להכרית כל זרע .החשמונאים; זאריסטובוליס הזה הנהרג מהר היה משירי בית חשמונאי• ועיין נספר "קדמוניות" ליישיפון חלק ט׳ו פ״ג וביוסיפון בן גוריון המעתיק הספור נהרחבת דברים ותמצא כי כנים דברי ואין כאן המקום להאריך• דור אמשענהיים•