Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(np) בדברו ית', וכבר אמרו תזיל (מכות כיד עיא) כי התורה כלולה באמונה שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב', ד/ ואברהם אע׳ה ראש המאמינים שנאמר (בראשית ט׳ו, ו׳) "והאמין בה׳" וגו', וישראל נקרא "גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כיו, ב׳) ומשעה שהילד עונה "אמן" הוא בן עה׳ב; והנה להודיענו ה׳ חזוק האמונה צוה לגדול החכמים שיעשה המעשה היותר זר שאפשר, לשחוט את בנו יחמץ, להורות כי'האמונה בדברו ית׳ גוברת על השכל הטבעי וק בכאן "זכי תאמרו מה נאכל וגו׳ ופירוש פסוק "זעשת־את התבואה"(עצמה) לשלש השנים" באיכות המזון כמו שאמרו חז׳ל (ביב ציא ע׳ב)♦ נ) הענץ השני הבטחזן בהשיית אשר להשרישנו במה היה המן יורד יום ויום ולא הורשו.להותיר ממנו כלל, "כעיני עבדים אל יד אדוניהם״ וגז׳ (תהליס קכיג, ד׳) וזה לפי דעת קצת החכמים טעם אסור הרבית, כי המלזה ע״י בוטח בשכר קיום מעותיו וצא בה׳; ולא נכר לי זה הטעם יק לפיז היה צריך לאסור לקיחת הרבית מהנכרי; אך טעמים זולת אלה יש לנו, ודרוש פסוק "הבוטחים בה׳ כהר ציזן" וגז׳(תהלים קכ׳ה, א׳) למה תלה זה בזה♦ ג) הענין השלישי ללמדנו במצות הגיח, שנדע שלו הכסף ־ יהזהב הכל נפקדון נותן לבריותיו, עד עכשיו הייתם זוכים - נשחת וכרמים עכשיו יהיו הפקר ויהיו העניים'כמוכם "והשביעי' תשמטנה" וגו׳♦ שלש מצות נקראו אות (שבת, מילה,תפילין) למרות כי הממון הנרמז בשבות המלאכה בשבת והגוף הנרמז ננרית המילה והנפש הרמחה במקום הנחת תפילין כלן שלו ית', נשלשתן נעבוד את.ה׳ ולא נחטא לקרא תגר חלילה כי ממך הכל ומידך נתנו י) הענין הרביעי ללמדנו דעת כאב בנו והמלמד לתלמידו מנהגות ישרות לא ימוש; שש שנים הייתם להוטים בעבודת האת, לא תשתקעונזה כי גרים אתם בה, והארץ לא תמכר