Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(«ח) נתתי לפניך את־החיים ואת המות" וגו׳ (שם ל', ט׳ו) ונספר תהלים יש כמה וכמה פסוקים על זה וקצר המצע מהביאם פה• ־1' י ' יטי ״: ■ דבר שלח ד׳ ביעקב ונפל כישראל - ־ ־ ,אמרי' חז׳ל זה גיד הנשה;.'והפונה שנשכיל מה שאירע לישראל אע״ה עס המלאך שנגע נכף ירכו והיא צילע", ע'כ נאמר לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה♦ - עוד אח״ל א ת לרכות תשעה נאנ; והכונה שכל מה שאירע לאנות סימן לכנים (כמה פעמיס במדרש), ומאורעות יעקב אעיה נפרסות וענין התאכקות המלאך <גמו. כל זה היה רמז ודוגמא לצרות ישראל, וד׳ צומות מפני הצרות שאירעו •לאבותינו ז״ל נרמזו'נפסוק 'הנזכר ,,לא יאכלו כני ישראל את גיד הנשה״ קרי ניה השג האי ג׳ בתשרי,' י׳ בטנת, גיד נגמטריא י׳ז נתמוז, את תשעה באב;"ונרמז' זה לחנקני להיותי אב הכניס, שכאשר'הרע"נא לעולם י איני מרגיישניה אלא ישראל שנאמר '"ויבער ביעקב'כאש להבה"'•'וגו׳ (איכה ב׳<ג׳)'וצץ בטובם "יגל יי יעקב יסמא ישראל"'(תהליסי׳ד, ז׳), כי דעותינו וטוב הצלחתנו'צלם'כהשגחה פרטית מאת הש׳ית אלהינו"המשגיח תמיד עלינו (נכ׳ירבנו) ושל אה במקרא(?) או ע׳י האנע להיותם תחת מערכות השמים וכסיליהם כנודע, וע'כ הרגשתנו היא גדולה בכל מאורעואינו לטעם זה 'יוסר מהרגשת א'ה'.מכחישי האחת; וכשם שיעקנ אע״ה צולע על ירכו כהתאנקות המלאך שטנו ובסוף נצחו ויזרח לו השמש צדקה ומרפא בכנפיה כן נאמ׳ בישראל "אוספה הצולעה והנדחה אקבצה" (מיכה ד', ו׳) "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול". וגו׳-(ישעיה ט',א) וכמ״ש "לא יבא עוד שמשך וירחך לא