Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

m נמקדש, ומעול6 היה לאהבת"ה׳ (נכ’י לא״ה)' אות מפורסם לכל כלל; ומי שאומר (בכ״י ומ״ש) שהוא לנפש הרוצה לשקר ירתק עדיו גס במה שבין אדם לחברו הזהירה תודתנו הרנה מאד "ואהבת לרעך כמוך'!^ "לא תונו איש את עמיתו" נאמר שתי פעמים בממון זבדללייס; "ואהבתם את הגר" אף נגר תושב, ."עמך׳:ישב״^כשאינו עעיז• ואס התורה- התירה רנית לנכרי הוא אותו שמתנכר במעשיו לשמים ועע׳ז; ועל השבעה אומות נאמר'"לא תחיה כל נשחה" "ורחמי רשעיס אכזרי" "כי משנאיך ה׳ אשנא׳' והוא מותר ממונו לא כיש, ומה שהתירה לגואל הדם להרוג את החצח בשוגג בצאתו חון לעיר מקלטו, הטעם כדי שכל אלם חהר שלא יארע תקלה סאת על ידו, וראיה לזה שאם היה אנוס ברציחה זו אפילו גלות לא נתחייב וגואל הדס נהרג עליו— 1 ד מצד הסבה הרביעית,התכליתית היא שלמה בכל , יען הבטיחה?הצלחת הנפש בעודה-׳בגוף יחד (גמיש ונתתי משכני בתוככם,-ולא תגעל נפשי אתכם— ויקרא נ׳ו, ייא—); ולא הזכירה השכר הרוחני בפירוש, להיות זה מן הנמנע לאומרו ולהבינו(כי "עץ לא ראתה אלהים זולתך" -וגי׳ — .ישעיה-ם'ד,ג׳־^).גהתירהלכלל. העכ^ויעה־יה.,ע'פ הרוב, יען- בעניני הטבע הגופנים .העילה נדון אח<;.רובו; גס זה הטוב הרוחני הוא דבר טבעי לתורה ולנשמה•, ולק לא הזכירה התורה רק יעודים שיש מלם-נם -ופלא .כמו שיפורש ויוק בזה היטב כל אחד ואחד חולת מיש♦ \ עוד נראה האושר הנפשי רמח ׳נמ׳ש "אשר יעשה ־ אתם י האדם וחי נהם" וגו׳ (ויקרא י׳ח, ה׳) לעולם לחיי עלחא פיעעיהז אין הישראלי חי יותר מהנכרי; ומיס "לא תתגודדו וגז' כי עם קדוש אתה״ וגו׳ (דברים ייד א׳, ג׳)' "כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים" וגו׳(שם ניב,מיז) ,(ראה