Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(1») היותר מכביד מכל הכלים'כלס; וק עדת קרת היו ־המשא שכנד יכיר כי לא ־נשא אותם האק לשנת עליה, וללמדנו המוסר מיה גזר מרעיה שתבלע אותם הארץ• ־־ העק השביעי הוא כי להיות עון אלה המורדים הגדול שאפשר שיצויר מכל הבחינות, הן מצד- העץ בעצמו כי היו מכחישים וכופרים בנבואת מרעיה ותורתו הקדושה, והן• מעלת הקמים ההם צי קרח היה מטועני הארון כמשאחזיל (במדבר רבה פ׳ ייח) והל אחחת י מרעהו היו נשיאי עדה קריאי מיעד אנשי שם ולפי גדולתם יגדל עונס כנודע, ולק..היה מן־ הראוי שיענשו בעונש ומיתה היותר משונה מכל מיתות בגוף ובנפש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאילה, זכמ״ש "ואס בריאה יברא ה׳ וגז׳"'; חה כעונש הפושעים הרשעים שיקומו נתחיה ט תזלעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר" (ישעיה 6'ו, כיד), שהעונש נגיף ונפש יחד הוא גחל מעונש הנפש לבדה בעולם הנשמות, וזה מוסכם מכלהחפמחם־זציל**- הענין השמיני הוא מה שאמרו חז׳ל(שמות רכה פ׳א) שאותם שני עגרים נצים שמיתה נהם מרעיה היו דתן ואבירם, ומהק ידעי׳שמרע׳ה הרג את המצרי בשם המפורש כמו שאמרו •יחיל (שס,'שם) על פסוקי "הלהרגני ׳אתה קומר" וגו׳ אלא^מן ההכרח הוא שהם נמצאו שם;וראו־כשהרגו, וא*כ -היה־״זה הפלא הראשון ח ומספיק לחלוק כבוד אליו, כי הם העדים כאשר ראו שהרגו ויטמינהו בחול;׳ ונהפוך הוא ט מרוע לבבם'הערל נהפכו לאויבים ~ וצוררים ועברתם שמרו נצח ונעשו עתה סניפים לקרח בלי סבה רק לחלוק כנגדו לק יענשו• צמיתה חמורה מן המלרי הנהרג ונטמן בחול ואלו תבלעס הארץ וירדו חיים שאולה — הענין התשיעי הוא מיש הכתוב "לא בשמים היא" וגו׳. (דברים ל', ייב), ר׳ל התורה נתנה מן השמים לש ־כני אח לבני אדם וישראל עם קחנו, ולמען לא יחשב שנשאר קצת ממנה שם למעלה כל ו׳ \