Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

האח את פיה לנלעם ׳ואש 'צאהי&ן השמים ושרפה את ר'נ מקריני הקטרת♦—העניו השני לשלם להם מדה כנגד מדה, שתו נשמיס פיהם נמה שדנלו נה׳ ונמשה ענדו ולשונם תהלך נארץ לנקש גדולות ונפלאות מהם גם כהונה גדולה ואינם ראויים לקטנה, נג'כ הושג להם גמול הקנאי החומד נשל אחרים שלא לנד שלא ינתן לו כי גם יוטל ממנו מה שהיה נלי'(סוטה׳ ט׳ ע׳נ;אד'ר< פ׳א), וצתקייס נצזם מה שמיהם הכשילם ‘לואר <,לא נעלה" אך ירח חיים שאולה (נמדני רנה פ׳ י׳ח, אנחומא פ׳ קרח); כן משפטם אשר הס ארצי לעצמם, הס מחנם זגונה לנס נקשו להשפיל גאון גדולי עולם קדושי ה' ולהשתרר על העדה לק מן הראוי הוא שירח מטה ידים שאילה; ככה יעשה לגאה ורם אשר נשאנו נפש ויד רמה מפסיע על ראשי עם קחש מטיל מוס נקדושים אשר קטנס ענה ממתציהס — העצץ השלישי הוא מה שאמרו רז*ל (אנות ה׳ג, מ’נ, ע’ז ד׳ ע׳א) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו־ חיים נלעו"♦ והנה אלה המורדים הרנו אשמה נעזזת (ובלי נעשות) פניהם נגד מלכם וכהנס וה׳ נראשם;■ לא היה רצזנס שישחרר איש על העדה כלל רק שיהיו הכל שוים, זהו ׳הנראה משטחיות פשט דנריהס עם שיש נהם-משמעות וכונה-אחרת; וימשך מזה שירהנו הנער מקן ונקלה ננכנד וסוף דנר איש את רעהו חיים נלעו, וע׳כיענשו חדה כנגד מלה ותנלעי״אוחס הארץ• — 'הענין הרניעי הוא, שלהיות האלם'תכלית הנריאה כנדו הש״י כ’כ והיכל שת תחת רגליו, גוזר על כל הנרואים אומרויקס לו; אמנם זה יהיה נהיויוו שזמר נריחו ית׳ נהשלים את צלמו כי צלם אלהיס היא, וראוי שילך תמיד אחריו כצל ההולך אחרי האדם; אמנם אס לא 'ישתלם נזה העקר חסר נזמנו, ונמקום שהיה לו ■לרמת נכל הנ׳ח הס ירדו נו וכדרשת חז׳לע״ה״ולח נדגת