Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

לעצמו נין לאחרים, אכל להשהותן הוא אסור מטעס חשד ואינו חייב מלקות אס אחרים עשו לו; ולכן כתבהרימ׳בס "ואס צ ר.לוקה" ודי מה הדקדוק ואין צורך עוד להזכיר 'בפירוש שהאסור הוא ג״כ בעשיית אחרים; והעד על זה הוא שהביא הרמ׳בס אח״כ (הי״א) הברייתא של ,,טבעת שיש עליה חותם" ואמר שם "אסור להניחה" דהיינו לעכבה אם אתרים עשו, ואין מקום לקושית מהר״י מטראני• זכל פרטי העניניס יצאו ע״כ מן הכלל שטעם האסור הוא משוס תשד עיז• והנה נשאר לנו עוד להעיר מאחה ייקום שאי הרמ׳־בם אסור צורת אדם וק חמה ולינה חקה אס נעשו לנוי (כי כן יישמע מדבריו); וגס מאחר שלא ידענו עי תלמודא חדן רק דרשת_״לא תעשון אתי" מי נתן לו להרמ״בם רשות להסביר הטעם -מאלהי כסף ואלהיזהב?— אולם גס בזה הרמ׳בס בעצמו מבאר סירתו בספר המצות (לאזין ד׳) ע״פ המכלהא, כי הבין בגודל חכמתי שדעת המכלתא היא לפרש הכתוב בענין שיש לחבר ראשו עם סופו, דאל1כ מה זה ששמך אל "לא תעשזן אתי" את'כ "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם״ 31) ועל זה תמך הרמ״בס יסוד באורו, דע״כ יש קשר אמיץ וחזק בין "לא תעשזן אתי" ובין "אלהי 31) ואין לומר שאדרנא מזה ראיה שנכתוב נ' העטכי׳ חלוקים הטה ׳כ'א היה עטן אחד למה לי "לא תעשו לכס" אלא ודאי מה שהוסיף א־ז* *כ "לא תעשו לכס" הוא לעד שהס שני לאוין נפרדים (הא' קאי על אותי והב׳ על ע׳ז — כמו שאמרו כתוש׳ יוסא דףנ*ד עיב) * ע״ז התשובה, אם כ; ה*ל לומר בקרא "לא תעשון אתי ולא תעשו לכס אלהי כסף וכוי או ואלהי כסף וכו' " ומזה שהכתוב לא חלק המאמרים וגם הוסיף בסוף הדביר לא תעשו לכם נראה שהכל עטן אחד הוא.