Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

'עלפ דעת מהרי מטראני שהצורות אשר הרמביס מדבר מק כאן הנה אסורות גס אס אחרים עשו אותן אע״פ שקושיתו וגס תירוצו תמוהים,הס נאמת 27). והנה בעל "לחס משנה" (הלכות עכ״יס פ*ג ה*ט)ממה על הרמב׳ם, אמאי לוקה היכא דעשאיה אחרים, הא לאו שאין בו מעשה ואין לוקץ עליו ן. ותירץ דכיון דהאחר עושה מעשה בשליחותו הוי כאלו עשאו הוא וחייב, ע'כ והרעיש! נגדו גאוני עולס כמ׳ש בעל "יד מלאכי" סימן שע״ה בשם בעל "כנסת הגדולה" דא״כ כלימצוה לעשות מעשה •יהא.חייב ואנן קי׳ל משלח פטור, דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, כדאיתא בקידושין ד׳ מ״ב ע״ב ובכמה מקומות בשיש 28) וגס קשה הדבר צהולמו לפי דעת הרמב׳ס בפרק ב' מהלכות 17) הקושיא, כי יש הפרש גדול בין לשין הרמנ׳ם נהיט וכהלכה י׳; לרעלה גני ע״ז אמר "העושה ע כ'ו ס ל עצם ו׳' (ונבאר לקמן מדוע הרמנ׳ם נתר לשון זו) והיה משם ע שעשה אותה בידיו ממש, לכן הוסיף "אע*פ שלא עשאה נידו" אבל כאן אמר סתם ,,אשור לעשות צורות לנוי" ומשמע מדקדוק שנוי הלשין שאין חלוק נין עשיית עצמו לעשיית אתרים (וכן הלשין ג’כ אצל צורת אדס) .— והתירק, כי עכ*פ נוכל לומר דדוקא אם יראו שטרח נעצמו לעשות הצורה יטעו ויאמרו שרק מאהבה למחשבת פגול ושוא עשה אותה בידיו ולא לנוי (כי אם היתה רצוני לגוי היה יכיל לצווח לאתרים שיעשו הצידה) ויש א*כ חלוק נין עשיית עצמו לעשיית אחרים בענין הטעות; ועוד אין דרכי של הרמנ״ס להודיענו די! גדול כזה ממשמעות הדברים נפרט מכח הטעם בלבד. ועור אם שני הדינים שיים מכל יכל למה אמר הרמנ״ס נה’ט לוקה (אע*פ שלא עשאה בידי) וכאן נה״י אמר ואם צר לוקה, דסשסע אס אחרים עשו לו אינו לוקה. ׳ 28) ורק המסית אינו יכיל לטעון טענה זו, והטעם דכיון שנצטוה בתורה שלא להסית, כשמסית יעובד; עיין בתוספות סנהדרין דף כ'ט ע״א. (המאסף)