Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

W)> לפי זה העשייה על-די אחרים, יהיה קשה על דנא pnc כל השלש בבות של הברייתא- נחו׳צא, היאך יכזל לומר דהנרייתא ״כל המזלות pron חון ממזל חמס:ולבנה“ מיידי במוצא, הלא לדעתו ליכא הפרש כלל במוצא בץזשאר מזלות למזל תמה ולמה? ולזה צריכיס אט לומר דרגא סנידא ליה דהגדייתא "חון ממזל תמה ולמה“ (ומכתה גס המשכה "המוציא כלס ועליהם צורות תמה ולדנה“) איירי במזל לש ס תמה ולבנה שסתמן נעבד ואסורים. אפילו בהכאה, אסל נדמות המזלות־ ובראשם חמה ולבנה האסור משוס תשד ונ׳ז וכל אלו אינם אסורים בהנאה אם מצאם, ואס גס אסור להשהותם מותר למכרם או לשנות צורתם כמו שמציט ממד^מז פרצוף אדם ״סמי עיניה דדין" ולא יטעו הטועים 24)• אגל לאניי שאוסר המזלות משוס אותי, האסור רק בעשיית עצמו, ובמוצא דמות חמה ולמה בלבד אסורה ולא שאר מזלות משום דס׳ל דוקא באלו אמרינן סתמן נעבד♦ — ולזה נתב־רשיי בדקדוק (ע׳ז מג ע׳א) "אבל בפרצוף אדם גרידא (פירוש שסתם <אינו נעבד) שרי בהנאה". ור״ל דוקא.בהנאה מחד אבל לא להשהותו כי עה^פ יש אשד ע׳ז• — ולפ׳ז הרמב״ס אינו סותר את עצמו, ואין להקשות עליו מן הגמרא!,והא ר*ג .דיתיל הוה" -ט,גבי למות.חמה ולבנה האסור משוס חשד ע׳ז ומותר בהנאה,.אבל ■צורה לשם•.מזל חמה ולנגה שסתמה ־נעבד אסורה גסזבהנאה־.; ־חאת כוונת סרמבים *יפרש המשנה כדבא רמסקנת הגמרא״כמתיה בצורה לשם מזל חמה ולבנה ויש בזה פלוגתא בין ת׳ק לרשב׳ג, לתיק 24) ולהבא האסור בפרצוף אדם ■הוא נק בעשייה נק בשהייה ירק אם מצא־ סותר בהנאה זיכיל-למכרו. —־אחר כתבי■ דאת מצאתי שכוון לזה הכידוש־הגאק מין געל ,,יותס סופר" בתמונותיו חיייד ■מי׳ זןכ*ת, וקישיתו זהקפהזול׳נאורויהיפה היאדקוקהעד לסאד.