Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

אתי אותי/ והצומח, לשסי. ח«ה ולמבן היו אסורות «שום ע׳־ן; מאת בהשקפה ראשונה התירה לדבריי ולדעתו בספר ,#יד-. הסיקה)) (הלנית׳ ■עכו׳ס פ,*) שאמר pv אסור-לצור דמות ־חמה וכו!" שיישמע << שהאמיר גני עגיל חייה ולמה עצמי היא■ משוה עיי; יעוד קשה על הרמניס בפירושו מ? שהקשה כנר מהרים לונלץ על רש׳י שפירש מתניתץ (עיי מ׳ב ע*כ) "יחל חמה ולמה" לפי יה ־מה פריך המק* נסוגיתט "והא ריג יחיד־הוה" (ר׳ל והיה:ליה למיחש לחשדא דע׳י/ והא אץ דרך לענוד כדרך יו וכי׳*— אך לדעתי אץ להקשית על;■רש׳י, כי אפשר לומר שכיונתו היא שהחמה עצמה נקראת %יל"-(ולא הדעת הרמב׳ס שהמיל היא הצירה המיוחסת לחמה ולמה); ולדעתי ע׳כ״אתה אימי שדעת רש׳י רק על עגול חמה ולבנה שדקדק.נקצור לומר יחל חייה לסמן צורת• חמה ׳ש5מ«ה,־־ומה האסור. משוס ע׳י לרשיי ג’כ זלא׳דוקא נדמית״ אחרת המיוחסת לקמה; אגל על הרמנים שמבאר להניח המשנה "צירות המיוחסת לחמיז" קשה מ)• ואני אומר שדברי הרמנ׳ס נכוחים לפי שעתי, ופירושו במשנה הנ׳ל "צורות לשם חמה" הוא מוכרח מהיי שסיל דדרשינן מן לא תעשץ אתי לא תעשון כדמות שמסיי וס׳ אסור עשיית היחלות ולהשהותס משוס חשד ע*ז, .חס כדעת רבא לפי מה שנארתי לעיל; ומעחה דליכא חלוק בין עשיית עצמו ־ לעשיית אחרינו כי נשניהם יש חשד עיי אם משהה אותס (כמו שאמרנו לעיל גיר), ומוצא היא 23) והן הקזה הגד*א סיוילגא )'ל בהגהותיו ליו* ד סי״ן קס׳א p'q ו׳ (דפוס קעניגסנערג כענת תרי׳ט לפ*ק). — ידברו הש*ן שס (שהבין דברי <׳•'« כ#ו שפירש הרדנ׳ס גמשנה הנ*ל וטרה לתרן קושיא זו) איכס עולים יפה אם האסור משוס חשד ע*ז דאוריתא הוא מן לא תעשון את•(סמו שהיא ד«ת הרמג׳ס) ע׳ש. (המאסף)