Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

«צאר אאה׳צוחת אסורות והכיא מיתיים ומיכף הניא די^&ל ׳טנעא שיצו״עליהידצירח"אדם;להשמיענו־?י' טעם ז?מןו5*'דהוא־רק "משוס חשד ע'ז;~ ומסיים:! "מן׳אסזר לצ&י'דימת'חמה ולמה ׳לנחי כלזמר ‘אס ששים אואן׳הצזמת לצוי׳ג׳ל אסורורו׳ מצוום חשדיע׳ז, ־!במלת ו<ן הודיע'לצו כי הדין הזה מחונר עם מהי שלפכיו; ואחר ־שכלה לדנר מפרטי כדינים חוזר על כלם ומפרש מדוע יטעו י חקא נאלה" הצורות ודמיונות אס קי עשויות לנוי ולזה הניא לשון הגמרא "שנאמר לא תעשין־ אתי לא-יתעשזן כדאות שמשי המשמשין לפ׳צזיינמד-ים". ורק משום שמשן יש לחשוש־׳לטעזת ודרשיק נלס׳מן׳ לא- תעשון' אתי• משא׳כ בצורות ופרצופויד אחרים «ו שראינו דנרי חז׳לן ולנפיל פה להעיר'כי גס: רש*' זקמן כזה נלשונו׳כמו שנאמו; למעלה• . , י' עוד יש־להעירימה שפירש ׳הדמזיס נמשנה־דע״ז פג על המשנה "המוציא כליה" דאין י ענינו ששאר עגול ויאמר זה י הוא שמש אד קשת עגול ויאמר חה לננה אלא־ שנעלי צלמים הנקראים ׳"ט ל אסם* מיחסים לכזכניס ■צוד׳ות עד שאומרים צורת שנתיer׳: ואמרו צורת חמה ולמה ריל שימצא הצורה המיוחסת להשמש וכו׳2*) י — והנה הרמ׳א מיד סימן ־קמ׳א ס״ג הניא פירוש זה של־ הרמנ׳ס לדינא (ונאמת רק מעט מזעיר מניא פוסק ונפרט הרמ׳א פירוש המשנה להרמבס לדינא וצ״ע)•־והנה דאינו שעגול לננה עצמו איני אשור להדמנ׳ס משוס־ ע׳׳ז, אלא ע'כ משוס לא תעשון 22> וידוע כי נימי היסניס רניס׳חנקו חכ«ת'האס«רולוניא, והוא נאורו ראה והנץ כי הכל שוא והנל ותשנה לינ׳ז, כ* נצורות 'לשם הסזלית כנדו ג'כ את הכת היוצא(לפי דעתם הנפסדת) רהם לתועלת■ האין'ורניואים.' ועיץ ■פה שכתב הרסנ׳ס (סיף v : ס׳ «קום שנהנו) לענין צורות המולות. ז - ■ (חסאסף).