Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

w אלא «י מה שמסייר׳ הכתוב מראות הרוחניות שהראה הקב׳ה לנמאים-,או בתבנית אדם שציירה,ועשו אומה טצטת ׳רק אתרי• הרהורי הרעיונות אשר לא מנבתא מלתא שצורת יצול אשה היא יחשל! הרואים• שהעושה אוססוטרת את.עצמו כל בך. למצוא דמיון מה מדאי יש, לו.מתשנה זרה בעשייה זאת ואמונתו אמונת שוא ליחס אל הצורה הזאת אתה נח ופעולה; וק יחשבו-במשמשיס הנראים לסו כמו נדמות תמה ולמה אם נס אנו מאים אותם בתגקהם ובנטרתק איך שייך לומר שיש לציירם בהול מראיתם עם קויהם ננקנחמיהס כצייר הנמל יוצר כלס וכמו שאמרו ח׳ל אץ.צו ר כאלהיצו אין, צייר •כהקב׳ה; וכל הרואה מעשי ידי.אדם האלה של צבאי מרום אשר אין להם דמיון למסה, לא יאמין שלטי לנד נעשו הצורות ואס יעמיק הרואה נהם אולי -יבא נם •הוא לירי טעות, ועל ק האיד הרמנ׳ס וטסייס ,,וידמו שהם לע׳ז" שק ההכרת יהיה להאמק כ* התבנית היא לשם ע״ז; חאת היא כוונת מהר׳י מטראט אם אמר(שם): "לק החמירם- תורה נהם לאסיר בכל ענין לכו' " בפרט שמשי מרום נין אס הם בולטים נין אם הס שוקעים׳ •״- וראיט שהרמב׳ס־ דרך נזה הדרך מתתלת-"הלנות עכו׳ם" בפ’א וגפ׳ב עיש• יעיין גס גם' "נצסון" פ' יתרו על פסוק "צא יסיה לך,.ונו׳') מריס של טעם מה הענק• ועתה שראינו עיקר חשש האסור לדעת הרמב׳ס הוא מכחחוזק הרושם הנא ע׳י צורת ההרהור והמחשבה מצנאי עליון ולק נאסר רק צורת אדם נילטח ולא שוקקת ומצויירת, יצא לנו בברוד דץ חדש (אשר עליו מר רמזתי) כי לדעמו יש לאסור בפרצוף ארם רק דמיין המיוחד ומופלא, אשר נרא' לעינים שחקקו נצייר תמיתו במלאכת מחשבת החכמה תמונת מראה 18) 18) כ«י "יי/סוכת ד' ’מ«" (גמדני.י׳נ:יע'); 1