Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

*ft) ־אתרי\ההוצעות האלה $דיןו ללח־ חז’ל שדרטו:ל5מוד 1אן ,,־לא ־תפשון אתי^ אסור צורות והרצופות שמשץ־של ׳«תה מסוס חשדעיז fm! 'שלא הא ’עודדי» לה» 'לל5- ואם גם נצרדוא ובתמונות אשר לא ידענו ולא שמענו שעזיול־יס לק'המרים אץ בהן משום חשד עיזכחו שכתב הר״ן בהדיא בעציצנו ■למס׳ ע׳ז, ודעתו כדעת התוספתא שאמרה ״ושאין עליה n מותרת ^צהנאהי ומותר ־לחתום ביל׳ כמו שבארתי למעלה שלזונת ־התוספתא היא שבכל שאר הצורות שאיין ע׳ז (שאץ עובדים'לק) אץ בהן חשד ע׳ז [וגס לפי׳דעת הרמבי-ן לזונה לזה* התוספתא לגרסתו כבבא של "טבעת שיש עליה חותם מותר לחאוס ן%ן על פרחך שמשי ייחס ובתוכם צורת האדם יצאו מעצמן מן הכלל, מפני שיש בהם חשד אף אה אץ’־עובדים ־להם עתה; והטעם גזה מפני שבשאר צוחת ופרלזפות' אם ידענו שאץ עובדים לק לא יתכן שיחשדו הרואים את בעליה» שהמציאו־ אותן הצורות הליןוחזת מדמיוני אק או מדחיוניס שאץילק-שחר וזכדון לדמיוני שמים לעשותן לעז'או לעבדן לשם ע׳ז, אבל 'גבי שמשי מחם נץ נראים ונין אינם ־נראים שאין להם דוגמא למטה אף שאץ עזגחס להם'(פירוש שאינם עכו׳ס, פחז שכתב הרמב^ס לשון זה גדצןחק) -'החשש'אעיז הוא עכ׳ז גדול מאז כי. נהמשיזשים שאיצם כראיס מאחר שאין להם גוף ואין אנו יודעים"דמי«© , תעשק אתי" (שם נע״ז) דכיק דפרצוף ארס לחודיה אסיד אלא ' אציטרין־ לאסור ־דלות ד׳ לגיס נהלי -הדר♦ יתיפוק ליה דאירי ־־ ד«ת אדם■? יחידו׳צי היווס' דחוקים עד לעאד. אגל צפי א שאעיצי #6 חלוק נכרצזף אלם גק׳נולע לשוקע״לא קשה כלל כ« נדמות ד' כגיס האסיר גס נשוקעים אי מצויירים על הלוא סשא׳ב נפרציף אדם. וציזה שזרמב׳ס לא הגיא חוות הקדש ילל ומות ד׳ פגים רק מלאכים לנד יש ג*כ ראיה לבאורגי גדעתי הקדישה והמנין יבין וישכיל ולכן קצ׳לתי. —