Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

כמי מלא תעשון אתי" אך.[לא דרש אתי.־אותי ורק נהדרשזח היו אביי ורב־א מחולקים. ולא עוף הדין של פרצוף״אדס.ולשניהם אסור'הוא, ולזה שפיר שלא מצינו להדא פלוגתא מאביי ורנא מגמרא והזכירה הסוגיא רק אביי מפני שהיא באה "כאן לפרש המשנה ויש להקשות על ר*ג ר ק מכח הדרשה של אגיי שהקפידה התורה על העשייה, כי לדעת המקשן היא כמי כוונה הברייתא, אבל לרבא האסור הוא רק משוס חשד ז עי♦ ובמה שבארתי* מסולקת לדעת הרמב׳ס קושית התוספות בר׳ה (כ״ד ע*ב, ד״ה "חוץ מפרצוף אדם)" מאי קושיא דלמאהכא במוצא וכדרבא 1 “ כי בכל זאת (אס נמי מוקי במצא ובע׳ז) אוסר רבא צורת אדס אך לא מטעס אותי רק סתס מן אתי ומשוס חשד ע״ז, זק׳י הוא משאר שמשי ממס כמו נילט נפרצוף אדם . ובנר נארנו'התוספתא שנמלת פרצוף הכוונה פרצוף ארס, פה שאינו לדעת אניי דדרש אתי אותי ולכן מתרן רנא הנרייתא נמצא ונקש תרופה-לה נדנרי ר' יהודא. וראיה לזה, שרנא לית ליה הדרש לא תעשין אותי ורק טעמו פשוס תשרע*ז, היא מלשון הסומא נע*1 דף פ״ג ע'נ כי קשה אס התנא (לפי הגירסא מפרקיה דרני יהושע) אוסר עשיית צירת אדם , מה שנה לן הנרייתא? אלא ע'כ הנירסא הנכונה היא מפרקיה דאניי (כמו כהוא נר'ה כ*ד ע*נ) וכוונת הגמרא מסה שמתרן אניי לעיל (ע׳ז מיג עיא) המשנה דר׳ג, דהנרייתא "דכל הפרצופין" איירי נעו ש ה ולא לעמן ע* ז אלא כדרנ הונא נייה דרב יהושע לענין עשיית הדמיין (כדמותי) וסדיוקא דדוקא מאניי שמיע ליה דרשה זאת, ש’מ דרנא לא ם יל כן ולבן מתרן רנא הנרייתא נמצא ונעיז. ונאמת נראה כי סנרת התיספויו אינה כן, כי נר׳ה (כ’ר ע*נ נד*ה "חון מפרציף אדם׳‘) כתנו "שיכיל רנא לדריש לא תעשין אותי׳' ונעיז (מיג ע’א נד״ה לא תעשון אתי)כתנו "מדלא קאמר אלא ש*מ דדרשה דלא תעשון אתיא אלינא דכיע (ולקמן נתזה אס צדקי דנרי התום׳); אכל כנר יריע דליכא נספרך מסנית תום׳ על סנרתהימנים (עיין נם' ״יד מלאכי'׳. _ כללי הרסנים סימן ת') ושיטת התים' באן בשיטת הרי׳ף.