Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

.(u־G דכלהצלמים ושם הוסיפו "סייף עטרה וטבעת,, (בירושלמי ע’ז פ׳ג ה’א מפרש טבעת שחותם בה, ועיין בנלי שס מ׳א ע׳א); ונעבור שהטעם הוא משוס חשד ע׳ז תני שפיר בברייתא זי "אסור להניחה" דמשמע אף דאתריס עשו לו או מצא .טבעת אסור לעכבה אצלו (אבל בדרשת "לא תעשץ אתי אותי" לא קפדינן רק על עשיית עצמו צמו שכתב מהר״י בן לב) ועוד יוצא לנו מן טעס חשד ע״ז שהאסור גס לגבי כל השמשין ו9א< גבי פרצוף אדס הנקרא (חגיגה י׳ג ע״ב) ^אפי רברבי" וכלס נאסרו משוס חשד ע״ז• ומה שאוסר בברייתא דוקא בולט משוס חשדא הוא רק בפרצוף אדס ל סס יש לחלק בין בולט לשוקע (עיין תוס׳ ע׳ז מ׳ג ע׳ב בד׳ה "והא ר״ג" 8) אבל בשאר^שמשין אין חלוק לענין חשד בץ בזלטיס לשוקעיס♦ וכמו שנראה כוון בזה גם הרא׳ש לדעת הרמב׳ס. — והא דברייתא זו איירי לדעת הרמב״ס בפרצוף אדס נראה בצדק אס נדקדק היטב בדברי התוספתא (ע׳ז ,פרק ששי) ולזה נעתיק הדברים כאשר הס לפנינו שס בשלמזתס: "וחכמים אומרים אין אסור אלא שיש בידו מקל או צפור או כדור סייף עטרה ") צלם ונחש, ועל מכובדין כגון השירים והנזמים קטליות וטבעת הרי אלו אסורות ועל המבוזץ כגון היורות מחמי חמץ הסיגנון והקומקמין והספלין והסדינץ והמטבע הרי אלו מותרץ; מצא טבעת ןעליה צורת תמה צורת לבנה צורת דרקון יוליך ליס המלח, ר' יהודה אומר י) בתוספות נפלו איזה טעיות ובמקום " וכי ׳' צ* *ל "וכן " או,,בי׳* (עיין בניי סימן קמ*א ונס׳ לתם סתרים) ובתום' ר׳ה (כיד ע*נ) הלשון קל להבין יותר. —ומלת "וכיוצא בהן" סוסבות על,,פרצופין׳' ולקמן אבאר טעס אסור משוס חשד ע*ז נשסשי פרוס ותחתון ולא נשאר צורות וגס טעם אסור בפרצוף אדם דוקא בולט ולא נסשוקע ■ •) בדפוס שלפני נמצאת אחר מלת "עטרה" מלת "וטבעת" וכן הוא בברייתא בנלי (ע*ז מ׳א עיא) ובירושלמי (שס פיגהיב) שפתוב שס ״סייף עטרה וטבעת". (הנאסף)