Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

האילנות ודשאים ונמצא בהן מיתר לציר איתן(אפילי היתה הצורה בולטת" עכ׳להרמב׳ס; והראב׳ד זיל השיג עליו כדרכי וכתב: "ולא ידעתי לחה ומאין לו"♦ והדין כתב: "ולא ירדתי לסוף דעתן"♦ ובאמת דברי הרמב׳ס תמוהים וכל נושאי כליו החרישו ורק בעל כסף משנה האריך ועל כל זאת לא ידע לישב בטוב טעס השגת הראב׳ד ורוצה להשוות (כמו הרין) דעת הרמב׳ס עסדעתהרי׳ף, אבל הדבר קשה להולמו, יען הרי״ף נקט בפירוש תירוץ האחרון של הגמרא "להתלמד" דמשמע הא דר׳ג מותר אפילו האסור הוי משוס לא תעשון ולא משום דלית ביה תשד ע׳ז כי לא זכר כלל חשדא, והרמב׳ס אמר להדיא להיפך "כדי שלא יטעו בהן הטועים וחמו שהס לע׳ז" ולא נקט כלל "להתלמד" כמו[שהקשה הכסף משנה בעצמו והניח בציע והנה הגאון מהר״י מטראני (בתשובותיו חלק יו״ד סי' ליה) ידע לסלק תלונת הראב׳ד ולהצדיק את הרמב״ס; אבל יש עוד להקשות על דברי הרמביס מה שלא זכרו מתנגדיו בפירוש והוא: א׳) שהמציא דבר חדש שלא זכרו חז״ל, לאסור צורות לנוי ואדרבה ראינו שהקילו בנוי שאמרו (ע״ז מיא ע״א) ״מותרים מיט לנוי עבידי״ — ב׳) שיש לו פירוש אחר חק מדרשת' תזיל על לא תעשון אתי, שכתב "כלומר צורות של כפף וזהב״ אשר לא נמצא בתלמוד *) וצמה? — ג׳)_ שכתג״טעס חדש "כדי שלא יטעו בהן הט־ועיס״־וחמנו לא שמענו בתלמוד והוא גס כמי סתירה לדעת הגמרא (בעיז •)כנר כתנ נעל שיירי כנה״ג נאו׳ת סימן תקס״ג על הראשונים (שם על הרי״ף) דאין המפרש אומר "כלומר', אי ,,פירוש" ן1א כשאפשר לפרש פירוש אתר ונא לשלול אותו או שהוקשה לו שום קושיא ואומר "כלומר" או "פירוש" לתרן הקושיא ההוא וכוי ואינו אימר "כלומר" אלא כשהדנרים סתומים או שאפשר לפרש פירוש אתר ואותו הפירוש אינו מתיישנ. עיש.