Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

׳- (גא) אסורה משוס לא תעשון ועשיית אחרים משוס חשד עיז♦ יאפשר דסבר ד ק כוונת הגמרא נ״סקנא והיא מתאחדת ג*נ על אופן זה הדעות בין עשיית עצמו לעשיית אחרים מפני שאמרה חשד ורבים שאני• ועתה שפיר כתג הרא׳ש זה דזקא ביחיד אבל ברבים לא דליכא חשדא ובפרקים ובעשוי להתלמד נמי ליכא חשדא• ואחרון חביב הוא הרמב׳ס ז״ל בפ׳ג מהלכות עכו׳ם(הלכה י׳ וי׳א) שלא הלך כלל בעקבות הרי׳ף(אע״פ שבעל כסף משנה סונר שהוא כדעת הרי׳ף ונבאר כל זה בסמוך) ודעתו הוא שלא אסרה התורה צורת אדם בולטת רק משום חשד ע׳ז, ולא חעשון אתי היא האזהרה עליה, ולא קאי באפי נפשיה והנה במה שסיימתי אפתח. להקדים נאור סברת הרמב׳ס ודיניו• ומאחר שיש לדקדק בכל מלה ומלה מלשונו הטהור נעתיק כל דבריו ומהם יצא לנו כוונתי סברותיו וז״ל (שם): "אסור לעשות צורות לנוי ואע׳יפ שאינה ע״ז, שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כלי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לע״ז; ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא נעץ ולא בסיד ולא באבן צורח האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן, ואס צר לוקה, אבל אס היתה הצורה מושקעת או צורה של סחטן כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותחת• — טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אס היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום גה, ואס היתה הצורה שוקעת חותר להניחה ואסור לחתום בה, מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת; ,זק אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים, שנאמר לא תעשון אתי, לא תעשין כדמות שמשיי החשמשין^ לפני במרום, ואפילו על סלוח• צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות ”