Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

דרבק חייב אס מביא לידי דבר שזדונו כרת כגון אם יחלוק ז'מ עליהן באיסור הנאה מדבריהן חייב דקיי׳ל המקדש באיסור הנאה מדרבק אינה מקודשת וא'כ מביא לידי איסור חמור שזדו» במיתה כמ׳ש הרמב׳ס בהלכות "ממרים" (פ״ד) והוסיף ד׳ יהודה, דאף בדבר שעיקרו ק התורה ופירושו מדברי סופרים חייב אף אס אינו מביא לידי כרת ור״ש דדרש אשר יגידו לך ק המקום ההוא אפילו כל דהוא ולא דרש הך דרשה דד״מ "דבר דבר" סבר דאף על דקדוקי סופרים והיינו דברים - הנלמדים באחת מי״ג• מדות (כמ״ס הר'ן בחדושיו) חייב אפילו אינו מביא לידי כדת ובאיסורי דרבנן פטור לגמרי (ואץ לומר מס ריש *הוסיף על דברי ר׳מ, משוס דהדרש "דבר דבר" לא מכר בספרי פ׳ משפטים וסתם ספרי ר״ש, אמנם מבואר בספרי דעל דברי תורה חייב ואינו חייב על דברי סופדים והיינו על דברים שעיקר איסורם מה״תי אבל לא על איסורי דרבנן — ועיין בספר "זית רענן" על הילקוט יל'פ הר״ן דברי הספרי — אף שמביא לידי איסור כרת♦ ופסק הרמנ״ס פר׳■ יהודה דנדבר שעיקרו חה״ת ופירושו מד״ס כגון תפלין חייב אפילו אינו מביא ליד כרת, אמנם בדברים שנתחדשו על ידי דרש מי״ג מדות וכן באיסורי דרבנן חייב אס מביא לדבר שזחט _נרת ועתה ראינו בהדא דעל דברים הבאיס מכח דרשי י״ג ממת חייב הזקו ממרא אס מביא לידי כרת ומזה ראיה שיש רשות ניד חז״ל להוציא ולחדש דברים על ידי דרש י״ג מחת♦ ועוד מצינו רמז לזה נפרשה זו ממה שדרשו בספרי והגידו לך את דבר המשפט, אלו "דקדוקי משפט והיינו דברים הנלמדס מי״ג מדות♦ ואפשר שע״ז טון הרמב״ס בפתיחתו לספר היד במה שאמר: "זק משפטים ודנים מופלאים שלא קבלו ממ1שה ודנו בהם נ״ד שבאותו הדיר במדות שהתורה נדרשת 3ה^״ עכ״ל ואמנם מצינו בספרא, הרגה רמזים דש.רשות לדרוש מי״ג מדות