Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(מ) שאמרו(הסכים ולא אמרו והוד ה(כמו בדברים שעשה חזקי׳ מדעתו— פסחים דף נ׳ו ע׳א—) דלשזן והודה משמע שבתחלה לא היתה כוונת הקב׳ה כך אלא שחזר אח'כ והודה למשה כמ״ש נמסכת באיכות (דף ל״ב ע״א) "מניין שחזר הקנ״ה יהודה לו למשה" וכז׳ והיינו שנתחלה לא היתה סונת הק״נה לסלוח ואחר אשר התפלל משה הפך הקב״ה מה״ד למד״הר, אמנם לשון והסכים משמע שבראשונה לא היתה כוונת הקב״האלא כמו שחשב משה והוא ירד מכח ק״ו והדרש לסוף דעתו של הקב״ה ואפ״ה אמרו ח״ל שעשה מדעתו מאחר׳ שלא היה מפורש בקרא, וה״נ הדברים שלמדו חז״ל מי׳״ג מדות אשר גס בזה ירדו לעומק כוונת המצוה שייך לומר שחדשז בזה מדעתו ונקראים ד׳״ס אמנם יש להם דין תורה, ועיין בספר "גזר' אריה" פר׳ יתח שהאריך נזה זכפ״ד הרמב״ס יתבאר שפיר ♦ אמנם יש לנו לברר, איך נרמז בתורה שיש רשות ביד חכמים לפרש הכתובים כפי הכרעתם ולהוציא מהם דין חדש, דהא דהרשות נתונה נידם לחדש דבר כדי לעשות סיג לתורה אבל אץ לו דק תורה ילפינן מקרא "ושמרתם את משמרתי" וגז' עשו משמרת למשמרתי אמנם דברים הנאים מכת מדרש אשר נזה נתחדשו כמה דינים דש להם דק תורה איך הס נרמזים? הנה הרמב׳ס בריש הלכות "ממרים׳' (פ״א ה״ב) הוציא זה מקרא,,ועל המשפט אשר יאמת לך תעשה" וגז׳ וכתב ע״ז גיסי החריף ובקי מהר "צ אייזק ודיס נ״י בעל ,,מסורת התלמוד" לספרא במבוא הספר: "ומי יתן והודיע לט איה נרמז רשות מיוחד לדרוש פסוק זה" עכ״ל♦ ובאמת דרכו של הרמב״ס ליקח הדרשה היותר פשוטה בעיניו אע״פ דלא דרשו כן בגמרא, מאחר שאץ נפקותא נזה לדילא כמבואר נספר ,,פרי חדש" ליו״ד סימן ס״א ונלח״מ ריש פ״ב (ה״ב) מהלכות "תמידין ומוספץ" אמנם מפרשת זקן ממרא יתבאר לט הדבר; ונקדס לבאר שיטת הרמנ״ס נהנך ד״ס שאץ להם