Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

(י) זה גהתבזנן כי סבת האושר היא התורה והנה האושר החחני הוא נצחי ובבית שזו כונת ח־ל עתיד־־הקב׳ה לעשות מחול לצדיקיס ביגע והוא יושב ביניהס והס מראיס אותי באצבע (סוף מסכת תענית ליא) שנאמר "ואחר ביום ההיא הנה אלהינו זה קיינו לו ויושיעני זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיה כ'ה ט'׳)*)♦ והפירוש הוא, כי לאותו האושר והשכר הנפשי אץ סוף כליו שאין סוף לעיגול כי הוא הולך סובב •סובב מכל צד ופינה וגס אותו ההשכלות וההשגות השכליות אשר ישיגו הצדיקיס חסודות היאלהות וסתרי התורה הנה לח יפול בהס שוס ספק כאשר הוא לעת עתה לקוצר המשיג ועומק המושג• ואס התורה סבת הנצחיות והתמידות כיש וק ו שהיא ב׳יבת וע׳יכ לא יוחד יום לסבת נתינתה כמ״ש — ץ ומלבד כל האמור הנה יש עוד מקוס לדרוש ולומר נועם אחר, והוא כפי דעת חכמי התורה 12ו לא חטא אדהיר לא הי׳ מת כי אין מיתה בלא חטא (שבירניה ע״א וע ב) וע׳י אכילתו ייעץ החייס היה מחדש בו כח וחוזק תמורת הניתך מן הליחות השרשי והחום הטבעי וכן משמע מפשט הכתוב "במס אכלך ממנו מות תמות" ר׳ל תהיה מעותד אל המות ולא קודס לכן וע'כ לאחר שחטא גורש מגיע פן יאכל,ממט (מעץ החייס) וחי לעולם וכאשר עמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן וחזרו לאיתנס הראשון להיות גני חורין מן המות• ומשעבוד מלכיות כמו שדרשו ח׳ל(עירוניןנ'ד)על פסוק "חרות על הלחות" אל תקרי חרות אלא חירות• אמצס "אדם ביקר בל ילק" בו גיוס שנברא בו חטא והתעתד למות הוא וזרעו *) וכן איירי תז׳ל: (נרנית י׳ו עיא) נעיהנ צדיקים ישנים ועטרותיהם בראשיהם וגהטן סויד השכינה.v (הםיל> \.