Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

תאים 3ב?כות(כ״ח:) להפך שהקשו הני תמני סרי תשסרי הוו? אמר ר׳ לוי ברכת' המינים ביבנה תקנוה הרי שחשב ברכת המינים ברכה לעצמה מוספת על הברכות העיקריות ♦ ובירושלמי• תעניתי פ״ג ה״ב א״ר חונה אס- יאמר לך אדם־שבעה עשר הס? •אמור לו של מינים כבר קבעוה ביבנה וכ״ה הגי בירושלמי ברכות פ״ד (ור״א פולדא הגיה ביד חזקה על פי נעל יפה מראה וגרס י׳ט במקום י״ז) ולפי שטת הירושלמי הזה מוכרחים אנו לומר שהוא סובר שברכת את ׳צמח איננה מן הברכות העקריו' וע״כאם גס ברכת המינים תקנה מאוחרת לא יעלה מנין הברכות רק על י״ז לזה אמר ברכת המינים כנר• ביבנה קבעוה ופירושו שכבד ביבנה כשהסדיר שמעון הפקולי את הברכות קבעו וכללו ברכת המינים בתיך שאר הברכות אבל לא עשו ממנה הוספה על המספר ועתה הראינו לדעת . מתוך הברייתוח הקדומות ומתוך הירושלמי הקרוב אליהן במקום ובזמן שברכת מכניע זדים היתה מן הברכות העקריות ועוד 'שנית שברכת -את צליח לא היתה מכללם ושתי התולחת האלה לא יתכנו לפי שטת הבבלי הראשונה כמו שאמרנו למעלה ♦ והשניה, שהרי בברכית (שם) ובמגילה מזנה נפירוס את צמח נץ הברכות•'ואף שחלילה לנו לנטות מדברי הבבלי נעניני הלכה אפי' כחוט השערה אבל בבחינת ׳מעשים ותקנות אשר ארץ הקדושה מקום מולדתם ודאי שיש לסמוך יותר על הירו שלמי וכיש על הברייתות הקדומות . ודע שעל מדוכה זו ישב רבינו ישעיה הראשון. בחידוקיו לתענית וכתב שברכת את צמח היתה כלולה בבונה ירושלים יחליא ראיותיו מן התוספתא שאמרה וכולל של דוד בשל ירושלים ומירושלמי ראש. השנה שאמרו בהחלה הוא אזמר אלהי דוד ונינה ירושלים וכי'כ בירושלוד פ׳ד מברכות• ובהלכות גדולות כתב אמרין במערבה דאשכחן בתפלת חנה כעין י״ח ברכות ידלו. ברכת את צמח• ולחה הוציא בעל מיב ג*כ ראיה שאח