Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

גמרות כיפתו ־ראוי •לאחר להפך רופא חוליס ומתיר- -אסורה ־המו שהוא־בנזשח^התפלה ע׳כ- אין ספק -אצלישמתיר אסורים מכוון אל ברכת גואל, ורופאי תול*0 אל ברכת רפאינו♦ וב^מת ק דרך הברייתא והתלמוד שלא הקפיד! בלשונם אס אץ כונתס להורות בדקדוק על נוסת" התפלה רק על ענינה♦ כמו שהראיתי במקום אחר מדברי הירושלמי בברכות פ״ד שכנה תפלת אלהי נשמה בשם־ מחיה המתה ועוד הביא בירושלמי ברייתא מן התוספתא צריך להזכיר יצ״מ באמת ’ ויציב וחותם צור ישראלי. וגואלו אף שנוסח החתימה הוא גאל ישראל כמבואר במשנה פסחים פרק ע'פ וכן תמצא בבבלי ברכות (כ״א•) שקורא לתפלת הגאולה בכלל בשם איית ויציב אף שאין אנו אומרים אמת ויציב רק בשחרית ובירושלמי שם פ׳א הזכיר בפירוש אמת ויציב על 'ברכה ־הגאולה של ערבית (ועי׳ בצלח לברכות [לא•] שלא הרגה בזה והאריך על כן בפלפולים) ובירושלמי יומא פ״ז היא. נאמר על חתימת ברכת רצה שאותך נירא ונעבוד ובברכת ההודאה הטוב לך להודות•*) ומכל אלה הענינים אנו רואים־ שלא הקפידו בלשונם.כשלא רצו להורות הנוסח המדוקדק אלא אי ־ שהשתמשו בלשון השגור גפיהם או שנו מאהבת הקצור אי הפסו לשון הכתוב♦ ועל כן לדעתי מאמר לספרי שאמר קהש ונורא שמך (כן הוא הגי׳ בילקוט) אינו רק סימן לברכת הקדושה ייפני שהוא לשון הכתוב אבל לא• הימה מעילם הנוסאא כן• ולא יעלה על הדעת שכן הנוסיזא נאשר שבכל י״ח הברכות אין גס אחת שחותמת בפסוק• וגס כל איש אשר רחש לבו תפארה המליצה בלשון מן *) ואץ זה דנר זר למי בנקי בדנרי רז’ל ונסגנץ לשונס וכבר טעו היגי׳ נפירושי הנרייתות הקדמוניות כמו המכילתא וספרא וספרי אשר קגיי הרנה פעסיס והניחי רישא דקרא וכמו על הסיפא ועיין נינ8ח (ע׳ט) וע״ע תום׳ נתונות ׳(ב׳ט) ד׳ה אלו. , . ׳