Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

היהי' קדש על ידי זאת או המקדש על ידי ההקרבה והנגיעה בדבר קדש או בבשר קדש♦ ויענו הנהנים ויאמרו לא מקדש מה• וכן היא האמתי< כי מי יסור הנה לאמר שיוקדש דבר עיי נגיעה בקדש ויהפוך חול ■לקודש, אס יקרב לנגוע גו ויוסף הנביא לשאול את הכהניס, אס יגע טמא נפש דהיינו הטמא בכל אלה בקודש או בתול, היטמא, אם יהיה טמא עיי הנגיעה, ויאמרו הכהניס יטמא, כי ק דרך הטומאה, פורצת ועוברת ממקומה ומטמאה כל אשר יקרב ייגש אליה ויגע בה - וגדול.-כת הטומאה מכת .הקדושה, כי היא^ידיס תחפש,־ כל תוכל ותגביר למעלה ותחזיק לכל הנותן יד בפשע לעשות אותו־ כמוה וכמתכונתה ולטמאו♦ לא ק הקדושה כי היא לא תקדיש המתחבר לה והנוגע בה• לזאת אמר הנביא כן העם הזהי׳וק■ כל מעשה ידיהם ע׳י ההתחברות והקשור והנגיעה י בקדושים בל מקדשו•־ אבל ע״י הנגיעה והרעות וההתקשרות מומאי נפש נהיו בעצמם ובמעשיהם טמאים ורעיס• וקרוב לזה מפרש החכם׳הכולל ראזענמיללער. בשאליען שלו, וברור .הדבר על פי פשוטו*)•' * כמו זכן רוצה הרב החכם. הנזכר לפרש המשנה הסתומה'בסנהדרץפרק ז' משנה ה׳:' יכה יוכץ־־את יוסי גמריצות שכלו השנון באופן ירחקחק והדבר פשוט ומפורש מעצמו♦ המעף אינו, חייב עד שיפרש השם, יהעדים המעידים עליז בפני י בד צריכים להעיד מה ששמעו ממנו מלה במלה אחנס מי יבקש זאת מידם 'לדבר דברי חרוף. וגדוף בפיהם לברך השם בנקבס לזאת דנים אותם בכינוי, מרגילים אותם לאמר כינוי תחת השם האמיתי, איינס הכינוי כמו רחום וחנון *) אסת דנית, ודע כי כדברים האלה כתבתי זה שנה" נהעיותי א:ר תהיינה נספחות בסון כל שנה ישנה לסחנרת ישרו! ונקראות' נשם ע• ן יוסף, אבל כעת מחקת• שירותי ואעיר שם רק'על יבריך פה. •״ , ר&אסף