Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

מוסף הולך לו אחורי ללחי בית המסת או בפני בית הכנסת ומוצא שס האבלים וכל קרוביו ואומר עליהם ברכה ואח*: אומר קדיש♦ אמנם אף שהניא מאחר זה משמו של ר׳ אליעזיי ק הודקנוס אץ להביא ממנו ראיה על קדמות הקז־יש נ¬ אף אס נקנל שמקור מצץ המאמר היה מקובל אצל הגאוניס אשר חברו מסכת סופרים, מ'מ ממס שאייר לאתר שיגמור החזן תפלת מוסף אני רואים, שאף אס יסוד המאמר וענינו קקובל אצלם מר*א אין זה לשונו, כייר׳א לא איה אומר לאחד שיגמור החזן כי גס בזמן מאוחד מזמצוישל ר׳א לא קראו'את השליח 5נזרי(*) חזן כ״ש מחן ftS ע'כ אץ להביא ראיה מלשץ מס׳' סופרים, אך גבדכות (ג) אמרו ערייתא בשעה שישראל נכנסים לנתי' צונסיוח ולליזי מדרשות ועונים אמן יהא שמו הגדול מברך הק*נה ־ מנענע בראשו ואומד אשרי המלך שמקלסץ אותו בביתו ‘כך וציי וק אמרו שס (כא:) לכל אץ מפסיקיו חוץ מאמן יהא שייו הגחל ייכרך ־וכמדומה לי שבמאמר כל העונה׳ אמן יש״ו בכל כחו קורעץ לו גזר דינו של שיעים שנה מרעה לטובה ג'כ הגי/;הא שמו הגדול מברך ולא ידעתי כעת מקומו**) מכל זה נראה שהיתה הנוסחא העיקרית בלשון הקדש אלל שבבבל תרגמוה לארמית מפני עמי האת וכמו שכחם ♦) עיין יומא (ס*ת) במשנה ובסוטה (ל*ט) ונרכות (ל׳ס תוספי" ד׳ה לא יענה ובירושלמי ברכותה' אין עוסדין וע׳ע בשנת(ייי•) ברש*י ד*ה החון ינרא׳ש ברכות פ’ה סי' י*). לעוניי *•.) המאמר בריין ברכות #'נ ותסרים שס המלות "מרעה _ונייאי ר,יא היסקה מ בליון לעומת המחסר (שגת ליג) המנבל יי אפילי תיממין עליו »ר דין של קב עי ס שנה לטיבה הופכין 5ליי לרעה, ובשנת ין,« ע׳ג חסרים מלת /)של שבעים קנה" יגר׳ז הניסחא האסתית לפ*ד. (ך,םאםף) < .