Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

p דוסא עם הערול (ברפות ל/)♦ ולעתיד לבא ■משביתן שלא חיקז, מצרי בגושן נחזק עברי במצרים אינו נתזק ♦ , דבר להודות כי אץ ההשגחה בב׳ח רק, בעבור האדם ד מה_ זכו אלו מאלה ויענשו בעליהם _ בממונם ג’כ כמו במבול ובסדום ובקרח ועדתו'שמתו בהמותיהם וממקנה מי ישראל לא מת אחד (שמות ט׳)/ אפילו לא היתה כל?בהמה של ישראל רק בשותפות עם המצרי בעבור היות מ חלק של ישראל לא חתה כאח׳ל (תנחומא פ׳ וארא) זזק יעיד על חברת הטובים ט בחברתם נרפא לנו תה גדם שוב גדול ללוט כנודע ♦ שחץ. בושת וקלון ימצא החוטא ט מתחלה בז את זולתי ועסה בהיותו מזכה שחין סורו טמא יקראו לו ובדד ישב מחוץ למחנה״מושבו אבל וחפוי ראש, וכן לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה וגו' ט כסתה כלימא ■את פניהם♦ לא מצא השטן חולי רע להכות בו את איוב צמו השחץ ואיכבו ילקו המצריים .... ברר. .יפה אמר דה״עה למשפטיך עמדו־ היום ל הכל עבדיך. (תהלים קי״ט צ׳א) אף הענינים ההפכיים לפי טבעם כאש ומיס הנה לעבוד את היית הס נאגדים יחד זנמיש' המשל ופחד עמו עושה שלים 3מרומיו_(איוב כ״ה נ') זה. ההתטננזח יעוררנו להשבית מלבנו כל סבת ריב ומדון יכלנו נהיה לאחדים לעבוד את ד׳ ואחדות זה יוסיף בנו חיים מיז והשארת שטנתו לא זולת זה* ארבה מכה זו ההתבוננות בה יעוררנו לירא מאד את ד' הנכבד והנורא כי יש לו רובי רבוון משרתי« •שעי י 'פרע מן החוטא ואץ מידו מציל בלתי רצונו והיה לנו לאות חילי הגדול הוא הארנה הרומז על הריבוי העצים וכמ׳ש כי רבו מארבה ועליו היו האיום וההפחדה הגדולה ב ימ ייאל ככתוב בספר נבואתו♦