Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

את השבת ולא מלאכת המשק כאמיר♦ מדיד הלצה יןחלץ ע״ז מש׳ה *) "אלה הדברים אשר צוה ד׳ לעשות אותם הוא המצוה והעושה הכל וכעגין בריאת שמיס וארץ שנאמר נהס כי הוא צוה ונבראו♦ בדבר ד׳ שמיס נעשו וברוח פיו כל צבאם וכבר נודע כי זה לעומת זה עשה האלהיס, מלאכת המשכן כנגד בריאת העולם ושניהם היו בכס פלא מ־ברי הקדמונים. ז״ל הטעם השלישי הוא כי ענק המקדש שנקרא בית עולמים הוא לעולם אבל ענין המשק אץ קחשתו לעולם לדורות יק היה באוהל עראי עד בנץ בית המקדש אשר קדושתו עולמית וענין מגת הוא לעולם ועד וכמו כן הקרבנזת לעתיד לבא יקרבו וכמו שאמר הטיבה ברצונך את ציון וגו' ועיכאמרינן אינו מן הראוי שמלחכת המשק תדחה את השבת לטעם זה הטעם הרביעי כתב אותו הרלבי׳ג ז״ל והוא כיגענץ התמידץ והמוספץ קבעה בהם התורה זמן בחול כמו בשבתות יני׳ט ור׳ח כל אחד ואחד במועדו הראוי וקבוע לו ייה שא'כ במלאכת המשק שלא קבע הש׳ית מועד לעשותו ■ ולכך אין מלאכתו דוחה את השנת b אפשר לעשותו בימי החול יהקרעזת אס יעבור יומס ומועדם בטל קרבנס♦ הטעם החמישי כתב ח הר'ס א לשי ך ז׳ל כי הלא המשכן וכליו גהעשותם אץ בהם קדושה עד יוקם המשק ותשרה עליו שכינה נמצא שאץ מעשה המשכן ■רק הכנה ׳אל דנר, אתר העשותו יהא קודש, ואץ נכון שתדחה מלאכתו את השנת אשר קחשתה קדומה וחריקה שפע קדושה לשוטר אותה כמשפט ככתוב •בתורה ודברי ח״ל ואולם הקרבנות כמו ק הס תמצעי וגורס השראת השכינה בישראל וכאשר בוטל *) ריל סה שאסר סכתיג, ונכ׳י גסעית 0 מ ה (המו'ל),