Jeschurun · 1864-01-01 · Heft 3-4. (1864) · p. Seite 94

94 von 86 — אלהים hat. Allein ei ist dieß eine wahre Üontradictio in adjecto, weil mir die Lästerung שם המפורש und nicht der andere Namen: אלהים u. s. w. mit dem Tode bestraft wird — und doch sollte man gerade ein umschreibendes Wort wählen, welches den Zahlenwerth von אלהים hat I Aruch 8. v. fl' führt zwei andere Erklärungen an, die diesen Klippen zu entgehen suchen r fl ארא״כי אינו חייב עד שכרך אח השם בן ארבע אותיות לאפיקי שתי אותיות, פי׳ חכמים בינוי השם קראו אוחו מסה לפי.שיומה ארבע אותיות וני אותיות מהן מן אותיות של שם, לפיכך כינו אותו ביומה שהוא לאותיות לאפוקי בן ב׳ כגון ,יה. .פ׳א״שלש אותיות יוסה בגימסףא כ״ו/וכן.השם. - " ES läßt stch.schon dürau» leich? «sehen, ,8>ie schwankend dje Meinungen und die Lesarten finV,' indeU, nach der., einen יומה dehhalb alr^ Umschreibung "Hgrtüendet wurde, weil es au- 4 Buchstaben,. wif päS Tetrg§ grammaton, besteht'und wovon drei beiden getnrinsaii sind» und nach der andern, weil der Zahlenwerth don dies Buchstaben des Worte- יומי d. h!" mit Weg- ^lassung des ם dem de» Tetragrammatons — 2K, gleichkömmt! Sonderbarer Weise hatte der Talmud von allen diesen künstlichen Deutungen nicht die geringste Ahnung, und derselbe hielt wirklich die Umschreibung für eine dedeutungslose Phrase, die bloß dadurch ihre Verwandtschaft mit dem שם המפורש verräth, weil sie gleichfalls aus 1 Buchstaben besteht. ד* וכוי פשימא יכה יומי חנן? מאי p אינו חייב ער שיברך דתימא טלחא בעלמא נקט קמ׳ל. איכא ראמרי שם בן ר' אותיות נטי שם הוא. פשיטה יכה מסי חנן? מאי דתיטא עד ראיכא שם רבה ומלתא בעלמא נקט קמיל. Der Talmud gesteht es also selbst ein, daß ihm außer der gleichen Buchstobenzahl kein Grund für die Substituirung des בנוי bekannt sei! Ueberhanpt hätte man et nicht unterlassen, gegen die Einwendung מלתא בעלמא auf